לאחרונה אני מוצאת את עצמי מתמודדת מול שאלות רבות, איך אנשים רואים אותי מבחוץ? מה הם חושבים עליי? מה התכונות הטובות בי? במה אני טובה?
אחד הפחדים הגדולים שלי בחיים זה שישקרו לי, לא סתם שקר לבן ולא שקרים רגילים, ישקרו לי לגבי, הפחד הכי גדול שלי שאנשים יחשבו עליי דברים רעים ואני לא אדע אותם, אני כל הזמן שואפת להיות בסדר עם כולם והפחד הזה מהדהד לו בראש, הפחד שגם האנשים הקרובים לי לא אוהבים אותי.
לפעמיים היייתי רוצה שיבואו אליי ויביאו לי רשימה של תכונות טובות ורשימה של תכונות רעות, הייתי רוצה שיבואו ויגידו לי בפנים את האמת הכואבת, כי לעמיים עדיף אמת כואבת מחברות שיקרית.
ועכשיו אני עומדת בפני תחילתה של תקופה חדשה, ואני יודעת שהאנשים שלוקחים חלק בחיי הולכים להשתנות, ושוב יעלה בי הפחד שהנשים החדשים שיכנסו לחיי לא יואהבו אותי, והפחד הזה משתק אותי, אני מפחדת שיהיה לי רע, שהחברים לדירה שאני עוברת לגור בה לא יואהבו אותי ולא יגדו לי את זה מחשש למריבות, אני מפחדת שלא יצליחו להכיל אותי כי אני לא בנאדם פשוט, ואני מפחדת להיפגע מהשקרים שאולי יסופרו לי.
אני מנסה להשתחרר מההרגשה הזאת, אני מנסה להשתחרר מהפחד ולקבל את האמת הכואבת שאין מה לעשות אנשים ישקרו לי וכנראה שבחיי לא כולם יואהבו אותי, אני מנסה לקבל את העובדה שלא כולם יגידו לי איך הם מרגישים כלפי ולעיתים אף ישקרו לי בקלות לגבי מחשבותיהם עליי.
אני מניחה שהבעייה היא בי ובהם, הבעייה בי זאת הדרישה המתמדת שלי לדעת, והבעייה בהם היא הפחד להגיד את האמת.
אני רוצה את האמת הכואבת, את האמת שגורמת לחיים להיות כל כך ממשים, האמת שתגרום לי לבכות ולהשתנק במיטתי, האמת שתגרום לי לשמוח כי כשאדע שאוהבים אותי אדע שזאת האמת לאמיתה, כשאשמע מחמאה אדע שהיא כנה, אבל אני מניחה שלא כולם יכולים להתמודד עם הכאב הזה, ואת זה אני צריכה לקבל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
