הוא שכח ממנה,
או זה מה שלפחות הוא מנסה למכור לעצמו.
הוא כבר לא זקוק לה הוא לוחש לעצמו.
הוא ממשיך בחייו זה מה שהוא ממשיך להגיד לעצמו.
והוא ממשיך ללכת במסע אחרי עצמו, בכל פנייה בדרך הוא רואה את פניה לוחשות לו אני גאה בך.
והוא ממשיך וממשיך, והימים באים והולכים והוא ממשיך.
ובלילה כשקר לו והוא לבד הוא מרשה לעצמו לשנייה להרפות לשנייה לחשוב עלייה, וכשזה קורה הוא מתפרק.
כבר הרבה זמן שהוא לא התפרק הוא אומר לעצמו כל פעם מחדש, וכל פעם מחדש זה פוגע בו בעוצמה.
והוא נזכר שדווקא בהתחלה היה קל יותר לחשוב עלייה בלי להתפרק, ועכשיו כשהוא חושב עלייה הלב שלו כואב, כואב לו שהוא נתן לה ללכת, כואב לו שהוא לא העריך, הוא נזכר איך היא האמינה בו, ותמכה בו, הוא נזכר איך כל פעם כשהוא חשב שהוא יתפרק היא מנעה מזה לקרות.
אבל הוא נתן לה ללכת וזה נגמר, ועכשיו כל שנותר לו לעשות זה להתפרק, ולפעמיים הוא מסתכל בתמונות שלה שיש לו,מעטות וישנות,הוא יודע שהיא השתנתה, פעם אחרונה שהם דיברו הוא נזכר היא סיפרה לו שאחרי שהוא עזב היא החליטה לשנות את השיער, עשתה עוד עגיל או שניים וירדה במשקל.
והוא מתחיל לחשוב עלייה עם מי עכשיו ומה היא עושה. הוא מריץ לו תאוריות בראש אולי היא עוד חושבת עליו, אולי ישלח לה הודעה, רק מזל טוב ליומולדת משהו קטן רק שתזכור שהוא קיים, אבל הוא יודע שהוא לא יכול, לא יכול לפתוח שוב את הפצעים שלקח להם כל כך הרבה זמן להגליד, הוא לא יכול לעשות לה את זה, הוא יודע שאין לו מקום בחייה יותר ושככה זה ישאר.
הוא שכח ממנה,
או לפחות זה מה שהוא מנסה למכור לכל מי שמסביבו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
