היא הולכת לה בין הדלתות, הדלתות המסמלות אירועים בחייה, היא הולכת בינהן, את חלקן מכסים מנעולים מכל מיני סוגים, חלק מהמנעולים גדולים ומפחדים, וחלקם נראים שבריריים, היא הולכת בין דלתות חייה, ומסתכלת, מביטה.
היא עוברת בין הדלתות וצרור מפתחות גדול בידה, היא חושבת לעצמה אם תפתח את הדלת ההיא היום, או שכמו כל יום בשנים האחרונות היא תעבור לידה, היא תביט בה תתקרב אלייה לאט לאט, וכמו בכל יום בכמה שנים האחרונות היא רק תסתכל, היא תרגיש את המפתחות בידיה אך היא רק תסתכל.
היא ממשיכה ללכת בין דלתות חייה, חלקן מזכירות לה דברים שמחים וחלקן דברים עצובים, חלקן מעלות בה שאלות לגבי חייה וחלקן נותנות לה תשובות פשוטות לסיבות שלה לחייך ולאושר שלה.
ואז כמו כל יום היא מתקרבת לדלת הזאת, המכוסה מנעולים כבדים היא מתקרבת לדלת הזאת והפעם היא לא עוצרת לידה, לא מסוגלת לפתוח אותה, הדלת הזאת מכילה בתוכה את כל הדברים שהיא שונאת בעצמה, הדלת הזאת נעולה בכל כך הרבה מנעולים מהפחד שלה שהכל ישתחרר.
היא הולכת לה בין הדלתות, ידה מחזיקה בידו, הוא שואל שאלות על אירועים שונים בחייה, על חלקם כבר שמע, המסדרון נראה לה אין סופי, הם הולכים ומדברים, ובליבה רק הפחד שברגע שיחלפו ליד הדלת ההיא הוא ישאל עלייה, ישאל למה על דלת אחת יש כל כך הרבה מנעולים, והיא לא יודעת מה היא תשיב, וככל שהם מתקרבים לדלת ההיא היא מרגישה יותר ויותר מתוחה, היא מפחדת שהוא יברח כמו האחרים, היא מפחדת שהוא יברח כמו שהיא בורחת בכל יום, והם ממשיכים ללכת והם מתקרבים.
הוא עוצר ליד הדלת והיא מרגישה שעוד שנייה הכל הולך להיגמר, היא מוכנה לזה מוכנה לרתיעה כשישמע מה יש שם, אבל הוא לא שואל על הדלת המלאה במנעולים, במקום זה הוא נוגע בכיס מכנסו, והיא לא מבינה מה קורה, הוא מוציא משם משהו קטן, חלוד וישן, הוא נותן לה מפתח והיא לא מבינה, והוא פותח את פיו ואומר, יש לי סוד, גם לי יש דלת, מוגנת במנעול אחד בודד, ואני מפחד שתגיעי אלייה ותרצי להיכנס, אני מפחד שתפתחי אותה ותראי את כל הדברים בי שאני שונא ואני מפחד שגם את תשנאי אותם.
ובאותו רגע היא מבינה שלכל אחד יש דלת משלו, היא נותת לו את צרור המפתחות לליבה, ולוקחת את המפתח החלוד בתמורה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
