מכירים את התחושה הזאת של סוף? של משהו שנגמר?
היום ישבתי בכיתה, כנראה בפעם האחרונה לתיכון, ישבתי בכיתה ולמדתי, לא עשיתי בגרות או מתכונת, ישבתי ללמוד, וזה היה מוזר, זאת הייתה הרגשה של סוף, הרגשה מטורפת של די זה נגמר, ואני עוד לא החלטתי אם אני אוהבת את זה או פוחדת מזה.
היום הייתה הפעם האחרונה שאני אלמד בתיכון, פעם אחרונה וחביבה, למען האמת יצאתי במין הרגשת סיחטות, אני מניחה שהתיכון היה מלא חוויות טובות אבל גם חוויות קשות, ימים טובים וימים טובים פחות ומשהו בי פוחד אבל גם מחכה להתחיל שלב חדש בחיים שלי.
לחלק מתחושת הסוף הזאת מתלווה גם שיחה שניהלתי אתמול עם אמא שלי, היא אמרה לי איזה משהו לגבי להסתדר עם אחי בנוגע לרכב, ואני בתגובה אמרתי שזה לא משנה גם ככה עוד חודשיים אני לא אהיה פה לריב איתו, חודשיים ואני מתחילה שלב חדש.
השבוע הרגשתי לראשונה מזאת תחושת הסוף הזאת, כל השנה הזאת צחקתי על חברות שלי על ההתרגשות שלהן מזה והפחד ואמרתי שהגיע הזמן שזה יגמר אבל ברגע האמת גם אני נתקפת בפחדים, כי מסתבר שבאמת נגמרה תקופה ועוד מעט תתחיל תקופה חדשה, חיים חדשים, הכרויות חדשות, פחדים חדשים ואושר חדש.
היום בפעם הראשונה הרגשתי פחד לעזוב, הבנתי שהסוף יותר מפחיד משהוא נראה, אבל היום גם בפעם הראשונה השלמתי עם זה שזה באמת נגמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
