כמה שאני שונאת אותך צעקתי עלייך, צעקתי והלכתי ואתה נשארת שם דומם לא יודע מה להגיב.
כמה שאני שונאת אותך חשבתי בליבי, ואני ממשיכה ללכת, ואתה נשאר שם וההליכה שלי לאט לאט נהיית ריצה.
כמה שאני שונאת אותך צעקתי, לעצמי, אני רצתי ואתה נשארת שם, ועכשיו אני לבד עם השנאה.
פעם זה לא היה ככה, זה היה שונה, כשכאב לי אז ליטפת, כשבכיתי אז ניגבת את דמעותי.
פעם זה לא היה ככה, היית מחייך אליי, צוחק מהבדיחות שלי, היית מלטף מענג.
פעם זה לא היה ככה, פעם כעסת עליי, פעם היית כואב בגללי, והיום אתה נטול רגשות.
היום אתה כבר לא אוהב אותי, אתה אוהב את ההרגל את השיגרה.
היום אתה כבר לא אוהב אותי, אתה אוהב אותה אבל מפחד להתחיל הכל מהתחלה.
היום אתה כבר לא אוהב אותי, אני פשוט נוחה לך, קלה לך להבנה ולתמרון, ואני נשארת תלויה.
אני תלויה בגללך, לא מסוגלת להיפרד ממך כי אני כן אוהבת אותך.
אני תלויה בגללך, אני כועסת וצועקת ואנחנו רבים כל הזמן.
אני תלויה בגללך, ואתה לא משחרר אותי, לך זה קל.
פעם היית רודף אחרי, תופס לי את היד ומנשק אותי בעוצמה, וכל פעם שאני עוזבת ככה, נשארת איתך חלק מהנשמה שלי.
תן לי ללכת,תגיד שזה נגמר, תשתיק אותי כי כבר נמאס לי לצעוק עליך, פעם גם כששנאתי אותך אז אהבתי אותך אבל היום אני שונאת וההרגשה לא עוברת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
