גליתי כמה דברים עלינו בימים האחרונים, ואני לא יודעת עד כמה אני מרוצה מתגליותי החדשות.
הכרנו לפני 3 שנים וישר הבנתי שאני רוצה לצרף אותך למעגל חברותי, מהר מאוד התחברנו, חלקנו ולאט לאט נקשרנו יותר.
באותה תקופה את חשבת שככל שהחברות יותר ארוכה היא יותר חשובה, ואני לא הסכמתי אני חשבתי שחברות באה מהנפש ואינה תלויה בזמן.
עברו 3 שנים שחווינו לא מעט יחד, חברות אמיתית כך חשבתי אך היום אני לא בטוחה, הייתי לצידך בלא מעט רגעים קשים אך ברגעי השבירה שלי נעלמת, כשהיית חולה חודש באתי לבקרך היחידה מבין כל חברותייך בישלתי לך ואירחתי לך חברה אך כשאני הייתי זקוקה לכך מצאתי את עצמי לבד.
אמרתי לעצמי שזה בסדר וקורה אך לאחרונה את רק מוכיחה לי שטעיתי, ידיד אמר לי שאת תלותית בי, בכל בעייה את מתקשרת אליי ואני מטיחה בפנייך את האמת בפנים כשצריך או אוספת את השברים הרבים בחייך, אך את שברי איש לא אוסף.
את תלותית בי בבעיותיך אך בעיותי מבחינתך הן דבר שאין צורך לעסוק בו, את תלותית בי כשאת לבד אך כשאני לבד את אינך מגיעה, אני יודעת עלייך הכל אך את עליי לא יודעת כלום.
והנה גם אני קרסתי וכבר איני יכולה לאסוף את שברייך כי אני צריכה לאסוף את שלי, אני צריכה להמשיך הלאה ולמצוא חבר אמת שידע לזהות כשאני נופלת עוד לפני הנפילה חבר אמת שידע לנגב את הדמעה עוד לפני שנפלה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
