אני מפחדת ואני מודה בזה,
אני מפחדת לאהוב כי מי שאוהב נפגע, ואיכשהו כשאני מוצאת משהו טוב אני חייבת לבדוק מה הפגמים, תועלת מול עלות, ואז המוח שלי מצליח לעשות מין חישוב מעוות ללמה אסור לי להתאהב בו.
ואם רק במיקרה מתחילים לצוץ רגשות המוח שלי כבר יודע מה לעשות, נורה אדומה ענקית נדלקת וגורמת לי פשוט להתרחק, עשר צעדים אחורה, עשרים צעדים אחורה והנה הבעייה נפתרה, הנורה נכבת והכל חזר לסידרו.
לפעמיים אני חושבת שאולי זה לא פחד, זה לחץ, זה לחץ שאהבו אותי פעם אחת וזה לא יכול לקרות שוב, אם אני אתאהב אני סתם אפגע כי כמות הפעמיים שיכולים לאהוב אותי אהבת אמת נגמרה, פעם אחת לכל בנאדם ואני את הפעם שלי ניצלתי או יותר נכון זרקתי לעזאזאל, אז המוח שלי חכם ועוזר לי להתרחק, או אולי לא חכם אולי הוא סתם קנאי, הוא מפחד שאחליף אותו בלב.
המוח שלי פחדן, הוא דואג כל הזמן להזכיר לי שהפעם שלי חלפה כבר, שאין אני כבר לא אתאהב, כאילו הוא והאקס שלי כרתו ברית כי כשנפרדנו האקס שלי דאג להגיד לי שלא משנה עם מי אהיה אף אחד לא יואהב אותי כמוהו והמוח שלי כנראה מסכים איתו כי כל הזמן הוא טורח להזכיר לי שאני לבד ושזהו זה נגמר.
אני מפחדת ואני מודה בזה, אני מפחדת להתאהב ואני מפחדת שלא יואהבו אותי חזרה, אני מפחדת שהדיאלוג שלי עם הלב נגמר וכל מה שנותר לי הוא ההיגיון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
