טה דה בום בום בום, טה דה בום בום בום

יש מצב שאחזור להיות פעילה יותר בתקופה הקרובה (איך מכנים את זה? ביביליותרפיה?).

עדכונים לגביי בייב: אנחנו עוד לא יודעים אם היא או הוא, אבל יש לי הרגשה חזקה שזה זכר. בינתיים גודל בסדר ב"ה וכבר מרגישים את התנועות (ונראה שגם הבעל מתחיל להרגיש אותו חלושות).

עדכונים לגביי: החלפתי פסיכיאטר והפסיכיאטר החדש נתן לי תרופה שעושה לי שמות, אם בעבר היה לי קשה להירדם והייתי עייפה כל הזמן עכשיו אני נרדמת סבבה אבל אני עייפה כל הזמן. אני מרגישה שהדיכאון אפילו מחמיר והתור הבא הוא עוד שבוע בערך (אני כרגע נפגשת איתו על תקן פעם בשבועיים עד שאצליח להתייצב).

הדבר שהכי מעצבן אותי כשאני נהיית מדוכאת, שהראש שלי מוצף מחשבות חסרות בסיס סטייל "בא לי למות" ו"שמישהו ירה בי כבר". הן מעצבנות אותי כי במחשבה שנייה אין להם בסיס בכלל, אני לא באמת רוצה למות ובטוח שלא מישהו ירה בי. למה הן מגיעות למודעות שלי בכלל? בסדר אני מבינה שאני מרגישה מיואשת ועייפה אבל לא צריך להגזים. אני חושבת שפשוט אין לי מחשבות מספיק מתאימות לבטא את רמת הייאוש שלי ולכן אני נופלת לשטויות האלה.
הדבר השני שהכי מעצבן אותי, שנראה שאני פשוט שוכחת דברים חשובים כמו בדיקות ופגישות רפואיות. אני מגיעה למצב שכמה שעות אחרי שקמתי אני פתאום קולטת שאני אמורה להיות בכלל אצל רופאה או בדיקה כל שהיא. בזמנים כאלה אני לא יודעת איפה לקבור את עצמי, ולרוב כן יש לי תזכורות...
ועוד דבר זה כמובן ה"עצלנות" המוכרת שמגיעה בזמן דיכאון שמדרדר. כיום אני כבר משכילה יותר, מבינה שזה פשוט חוסר מוטיבציה בהיעדר היכולת להרגיש סיפוק מהחיים (הרי למי יש כוח לקום בבוקר כשלא מוצאים עניין וסיפוק בשום דבר והדבר היחיד שמניע אותו זה החרדות והלחץ ממחוייבויות החיים?). אבל זה עדיין מאוד מתסכל שיש מלא דברים לעשות וההרגשה שלא רק שדברים לא זזים, גם אני לא מוצאת כוחות לעשות אותם. בעלי משתדל לעזור לי ולתמוך בי ככל יכולתו אבל עדיין יש הרבה דברים שאני רוצה לעשות בעצמי ומרגישה חסרת אונים מולם.

לפעמים יש לי ימים טובים ואני לרגע נהיית אופטימית שהטיפול באמת עובד, אבל אז אני קמה לעוד בוקר מייאש (לא באמת) והכל חוזר להיות עמוק בתוך הבוץ.

לא יודעת אם זה מהתרופה, או הדיכאון, או ההריון, אבל התחילה אצלי תקופת זלילה שוב. יעני, אני לא באמת "זוללת" (נראלי) אבל אני פשוט מרגישה צורך לאכול כל הזמן (בעיקר פחמימות ): ). אני משתדלת להכניס לתפריט דברים בריאים כמו פירות וירקות ואגוזים אבל לא מצליחה מלעצור את עצמי לאכול הרבה מתוק (או מלוח). אני מניחה שפה זה המקום להודות לכך שמעולם לא סבלתי מהפרעות אכילה ואפילו לא קרובה לזה אחרת בנקודה הזאת באמת הייתי מתחרפנת.

הדרכים שלי להתמודדות כוללים כרגע מוזיקה, יצירה, קריאה וטיפוח. אני משתדלת ללכת לעבודה כרגיל (ממש מקווה שהמצב ישתפר לקראת הלימודים! עד שהצלחתי לעזור כוחות לחזור סוף סוף...) וכמובן ברגע שאני מוצאת כוחות וחושבת שאני אהיה מסוגלת לעמוד במשימה (אני הרי צריכה להיות מחושבת... אם אני אתאמץ יותר מדי כשיש לי מחוייבות אחרת שנקבעה לאותו יום אני עלולה פשוט לא להצליח לקיים אותה וזה עוד יותר נורא מבחינתי).