טה דה בום בום בום, טה דה בום בום בום

מחשבות על האלווין-

כמה חברים תכננו אירוע האלווין שהייתי שותפה לאירגונו (בייסיקלי כל אחד תרם משהו), הקטע הוא שבאותו יום הבוס הביא לי משמרת עם שעות נוספות מהבוקר עד אחה"צ. מה זה שעות נוספות... אני רגילה ל-6 שעות עבודה ונתקעתי על 8. נוסיף לזה את ההריון, התרופה החדשה שגורמת לי להיות סופר עייפה וכמובן הדיכאון וקיבלנו קריסה טוטאלית אחרי שסיימתי את העבודה. אז כן, פספסתי את הארוע. בעלי הלך כי התחייבנו להביא כמה דברים אבל הבנתי ממנו שחלק מהאירוע הוא עסק בעבודה (איש עסוק). אבל כמובן שהוא בילה, בכל זאת, מסיבה וזה.
היום מתברר שגם מקום העבודה הסופר מגניב שלו (הייטק של חבר'ה צעירים וגיקים) ארגן גם משהו קטן לכבוד האירוע, וקישטו להם חלק מהמשרד ועשו חטיפים ובירה וזה. מצד אחד מגיע להם, עובדים קשה, מצד שני וואחד קינאתי. הבן אדם זוכה להיות *בשני* אירועי האלווין ואני תקועה חולה ושמנה בבית, בלי סופגניות (יש לי דודא אליהן כבר חודשיים בערך) מתבכיינת לעצמי (וטוב, קצת גם לו).

ומה אישה ממורמרת שתקועה בבית עושה כדי להעביר את הזמן? שופינג of course. גם ככה שמתי לב שאני צריכה לחדש את מלאי התכשיטים שלי (הרי מי שהתנסה מכיר את תוחלת החיים של התכשיטים במחיר כל נפש של ימינו...). אני אוהבת תכשיטים שמצד אחד אלגנטיים אבל גם יש בהם משהו קטן ומיוחד. מכיוון שבהאלווין עסקנו, בדקתי מה קורה במסגרת התג הנ"ל. יותר מדי פנטגרמים. בכל כך הרבה עיצובים, שקשה כבר להבין האם זה בהקשר שטניסטי או פגני (או קבלי?).

בכל אופן, כן, ככה הלך הכסף (לא על הפנטגרמים ):< אני בכלל לא אוהבת את הצורה הזאת ).

אבל בואו גם נדבר על הצד היותר נחמד בחיים (מלבד השופינג)- דור לקח אותי לדייט אתמול! וזה היה סופר מפנק וכיף. הוא קיבל שובר מהעבודה ונתן לי לבחור מה לעשות איתו. אז הלכתי על עיסוי זוגי בספא דרך החיים בנמל ת"א, הוא קיבל מסז' שוודי ואני עיסוי הריון (שהוא די דומה לשוודי פשוט לא שוכבים על הבטן ודואגים לקצת הרמה ברגליים והראש כששוכבים על הגב). המעסים היו מאוד נחמדים ונראה שהתאימו מאוד לכל אחד מאיתנו, המעסה שלי הייתה עדינה ונעימה והמעסה של דור דאג להפעיל יותר לחץ. אחרי העיסוי דור אמר לי שלדעתו אני מעסה ברמה מקצועית ממש (אני עברתי קורס עיסוי במסגרת המסלול נטורופתיה שלי, אבל האמת שאני לא הכי התחברתי לתחום כי הוא מאוד מעייף אותי . צריך כושר לדבר הזה. פלוס לא עסקתי בזה יותר מדי זמן, לגמריי צריכה לעבור קורס רענון אם אני רוצה לתת לזה צ'אנס תעסוקתי...). 

אחרי המסז' פנינו לעבר סניף המקס ברנר הקרוב. עכשיו שההריון שלי סוף סוף השקיט את הבעיות מעי שלי, אני מתפטמת בחלבי ככל יכולתי. והיכולת הזאת בהחלט גדלה. האמת שמהסיבה הזאת, שאני נוטה לרגישות לחלבי בגלל המחלה הכרונית בבטן, לא יצא לי בכלל לאכול במקס ברנר עד היום. הסניף שהגענו אליו היה די שקט ונידח (אמצע השבוע בנמל תל אביב אחרי הכל... רוב האנשים שם הם ספורטאים או הורים טריים שמחפשים אוויר לנשימה), השירות היה בהחלט סביר, האוכל היה טעים ונקווה שגם עבר תנאים סטרילים מספקים

אחרי זה חתכנו לעזריאלי, הסתובבנו קצת בקניון עד שהגיע השעה לתפוס אוטובוס וחזרנו הביתה עייפים אך מרוצים. בזמן האחרון דור משקיע קצת יותר שנצא לאינשהו לבלות יחד איזה פעם פעמיים בשבוע וזה בהחלט גורם לי להרגיש טוב יותר, כי הוא פשוט כל הזמן עובד... או לומד... או עוזר למישהו... אני מעריצה אותו על כך אבל מרגישה מאוד בודדה לפעמים. קיוויתי שבתור האישה בהריון הראשון בחייה שסוחבת עם הילד הבכור, אקבל יותר יחס חם מהסביבה שלי. אני כן זוכה לקבל אותו מדי פעם אבל לפעמים אני פשוט מרגישה שאני צריכה לסחוב הכל בעצמי ולא להטריד אחרים...