טה דה בום בום בום, טה דה בום בום בום

הנשים.

כיאה לרופא מומחה זמני ההמתנה ארוכים אז יש לי קצת זמן להעביר פה (אני מצויידת בנוסף בספר ובריקמה שאני עושה בימים אלה).

היום הרגשתי קצת יותר טוב. עדיין היה קשה לקום אבל הגעתי בזמן לעבודה, תפקדתי די טוב ואחרי זה גם הספקתי לחזור הביתה, להכין לעצמי אוכל, לעשות מטלות בית... להיות יעילה קיצר. זה שינוי משמעותי יחסית לשבוע האחרון שבו פשוט לא הצלחתי לעשות כלום. גם כמות המחשבות השליליות שלי די פחתה ואני מרגישה יותר... בסדר. באמת בסדר. אני באמת מקווה שזה סימן לשיפור לטובה אבל גם מודעת לזה שיכול להיות פשוט עוד יום טוב ומחר הכל יהיה קשה יותר שוב. אולי, ואולי לא, אין לדעת. אני אעשה מאמצים לכך שגם מחר יהיה בסדר. אני מרגישה שכרגע מה שמחזיק אותי זה המחשבה על זה שאני מרגישה סוף סוף בעיטות של הילד שלי ומתחיל להיווצר בינינו איזה שהוא קשר אמיתי, לא רק של טפיל ומארחת. וגם המחשבה על כך שאם אתאמץ לעבוד ולטפל בבית ולחסוך כסף, אז בעלי ואני נוכל לבלות יותר זמן יחד, והמחשבה על כך באמת משמחת אותי. אני רק מקווה שהוא לא ינצל את הזמן שאני משתדלת לפנות עבורו כדי לנסות להספיק אפילו עוד מחוייבויות... אחרת אשתגע...