טה דה בום בום בום, טה דה בום בום בום

הולכת להיות לי בת.

אחרי כל כך הרבה זמן שהייתי כמעט בטוחה שאני נושאת יורש זכר, אתמול הגברת הקטנה והמאוד פעילה נתנה לנו להציץ מה יש לה בין הרגליים. 

יצאתי נרגשת מהרופא ורצתי לשתף את שאר העולם, אבל ביני לבין עצמי אני עדיין לא מצליחה לעכל- יש לי בת, אני הולכת להיות אמא לבת.

שם כבר יש, למי שתהה. אני ובעלי דיברנו על זה לא מעט עוד לפני שההריון היה קיים בכלל, והצלחנו להגיע לשתי אופציות שסיפקו את שנינו- טליה לבת, אורי לבן. וזה כזה קלאסה, טליה לילדה שנולדת  (כנראה) בסוף מרץ,במזלל טלה. אנחנו בהחלט מאוד מקוריים. 

אני תוהה איך היא הולכת להיות. יש לי הרגשה שהיא תהיה מהילדות הסופר פעילות האלה שלוקחות פיקוד על הכל.

היא כנראה הולכת להיות מאוד יפה, לפחות בשבילנו. בנות בדרך כלל מאוד דומות לאבא כשהן צעירות. אני יכולה לדמיין אותה עם מראה מזרח אירופאי, שיער חום כהה מתולתל, ועיניים כחולות כמו לאבא וסבא (או חומות כמו לשאר המשפחה, לא בטוחה מה הסיכויים שלה לקבל צבע בוצי, יעני חום ירוק, כמו לי), עם נמשים אובייסלי. 

האם היא תאהב שמספרים לה סיפורים לפני השינה? האם היא תרצה להיות משתתפת פעילה בסיפור או פסיבית? האם היא תהיה יותר ריאלית או אומנותית, או שתהיה מחוננת ואשת אשכולות שקשה להרשים? האם היא תרצה בובות של ברבי, תינוקות וחיות חמודות, או שתעדיף כדור, מטוסים ומכוניות?

וכמובן הכי חשוב עבורי, איך אני אתפקד כאמא? האם אצליח לשמור עליה? האם אצליח לגדל אותה להיות בן אדם טוב, עצמאי ומאושר? ואם חס ושלום, שלא נדע, היא לא תהיה תמיד בריאה, האם אוכל לדאוג לה ולטפל בה כפי שמגיע לה?

כל כך הרבה שאלות ותהיות, ורק הזמן יגיד.