טה דה בום בום בום, טה דה בום בום בום

לא יצא לי עוד להתנסות בכל כך הרבה ימים ברציפות בלי ציפרלקס, אבל מסתבר שבשבילי זה ממש לא דבר טוב. מעולם לא חוויתי הדרדרות מהירה כל כך במצבי, עכשיו זאת רק ההתחלה אבל אם זה ימשיך ככה יש סיכוי הולך וגובר שאחזור למצבי מלפני שנה.

אני לא חושבת שנהייתי תלוייה בו או שיש התמכרות כל שהיא, כי כל מה שאני חווה כרגע הן לא תחושות זרות או ברמות חדשות. זה פשוט כאילו הסירו ממני מקור תמיכה עיקרי. כאילו לקחו לבן אדם את הקפה (ובתור אחת שנמנעת מקפה כבר תקופה- כן זה נכון שאפשרי להתמכר, אבל אם אתה עייף כל הזמן גם ככה אז זה לא משנה, כי עם קפה אתה מתפקד ובלי קפה פשוט לא, שהרי המצב הטבעי שלך זאת עייפות. אגב, אין כל כך טיפול בעייפות כרונית מלבד פסיכולוגי או פלצבו ולהגיד לעצמך שהכל בראש (: ).

הייתי במצב לא טוב לפני שהתחלתי לקחת ואני פשוט חוזרת לזה.

יש כל מיני שיטות לפסיכולוגיה חיובית שיצא לי ללמוד בזמן האחרון... אבל הבנתי שהן מועילות רק עד רמה מסויימת. מי שעובר את הרמה הזאת צריך כלי התמודדות יותר חזקים. באמת חבל שלא קיים בארץ דבר בסגנון "כפרי נופש בריאותיים", אבל תכלס אין למה לצפות לדבר כזה שאפילו בית חולים ברמה סבירה המדינה הזאת לא מסוגלת להחזיק (ואני לא מתכוונת לבוא בתלונות לצוותים הרפואיים וההנהלות, אני באמת באה בטענות לממשל ולמשרד הבריאות בקשר לזה. תכלס, הרפואה בארץ די קורסת, פי כמה כי היא משרתת לא רק את תושבי ישראל... שמים עליה עוד ועוד עומס והיא פשוט לא עומדת בזה).

סיימתי לקרוא את "האדם מחפש משמעות- מבוא ללוגותרפיה" של ויקטור פראנקל (היה פסיכיאטר וניורולוג יהודי ניצול שואה). מרתק ולעניין, מומלץ למי שמתעניין בפסיכותרפיה וקאוצ'ינג.

כמה הערות אישיות שרשמתי לעצמי בעקבות הקריאה:

1. לאדם יש צורך במשמעות בחייו. משמעות ניתן למצוא דרך האחריות בחייו (תפקידיו, מטלותיו, דברים שרק הוא יכול להגשים ולעשות), לרוב אלו הקשורים בבריות אחרות או בחוויות בעלות ערך אינדיווידואלי. ניתן למצוא גם ביחסי אהבה- אלו החיים (ולפעמים אף, שלא נדע, מתים) למעניהם. וניתן גם לפעמים למצוא אף בסבל- הסבל כהקרבה למען מישהו, הסבל למען האל, או אפילו למען עצמנו (התחזקות, התחשלות, הוכחה לחיים שבנו).
2. לוגודרמה- האם חיינו באמת כישלון כפי שלפעמים נדמה לנו? אימוץ נקודת מבט חיצונית עליהם, כאילו היו חייו של אדם אחר, אולי יגיד לנו אחרת.
3. "כוונה פאראדוכסית"- כאשר הפחד מגשים את עצמו או מחשבה מונעת מאיתנו להגשים רצון מסויים (לדוג' הפחד מנדודי שינה גורם לנדודי שינה או הפחד מלהיכשל גורם לכישלון)- יש לכוון להגשים את התוצאה ממנה אנו מפחדים (בהתאמה: לכוון לא לישון או לכוון להיכשל בכוונה).

"מה שהיה דרוש באמת, היה שינוי יסודי ביחסינו אל החיים. צריכים היינו ללמוד בעצמנו וללמד את האנשים המיואשים, כי בעצם לא היתה חשיבות למה שאנחנו קיווינו לקבל מן החיים אלא למה שביקשו החיים לקבל מאתנו. צריכים היינו לחדול מלשאול לפשר החיים ותחת זאת לראות את עצמנו כנשאלים על ידי החיים - יום יום ושעה שעה. ועלינו להשיב, לא בדיבור ולא בהרהור- אלא בפעולה נכונה ובהתנהגות נכונה. חיים פירושם, בסופו של דבר, נטילת אחריות למציאת התשובה הנכונה על בעיותיו של אדם וקיום התפקידים שהם מעמידים בלי-הרף לפני כל יחיד ויחיד."
-"האדם מחפש משמעות"/ויקטור פראנקל, תרגומו של חיים איזק. הוצאת דביר.

-

וזה גורם לי להרהר, מה אני יכולה לתרום לעולם?...