האמת שזאת הפעם הראשונה שאני נכנסת לבלוגים ולא מפסיקה לקרוא.

אחרי יום שלם החלטתי לכתוב גם..

קצת על עצמי : בת 18, גובה 1.57, השקילה האחרונה אצל הדיאטנית הייתה לפני שבוע ושקלתי 47.2 והרגשתי זוועה כי בשבוע העלתי 800 גרם.

והפעילות הגופנית שלי זה פעמיים בשבוע סטודיו לריקוד חמש שעות בסך הכל.

איך הכל התחיל.. אני באמת לא יודעת להסביר.

אני זוכרת את עצמי לפני חצי שנה פשוט אוכלת כמו כולם, בא לי המבורגר אני יאכל המבורגר ממש בלי לדפוק חשבון ואף פעם לא אמרו לי שאני שמנה, 

פשוט אני לא הייתי מרגישה בנוח עם עצמי. הרגשתי שמנה !! (52 קילו)

החלטתי להוריד בכמויות של האוכל..

היה לי חבר באותה תקופה והרגשתי שאני חייבת להראות טוב !

זה התחיל מזה שהורדתי את ארוחת הבוקר, 

לאט לאט גם ארוחת הצהריים נעלמה ויכולתי להחזיק את עצמי על חטיף אנרגיה וארוחת ערב של חביתה ו2 פרוסות לחם.

אם הייתי מחליטה לאכול המבורגר זה היה הדבר היחידי שהייתי מכניסה לפה במהלך היום.

עם הזמן הגיעו נקיפות המצפון ורגשות האשמה.. הפסקתי לאכול את השטויות האלה.. הרגשתי טוב עם עצמי שאני אומרת "לא"

והרגשתי כל כך רע עם עצמי שאני נכנעת לאוכל בימי שישי ושבת... 

התחלתי לקבל תגובות מהסביבה של איך רזיתי, "את נעלמת", והרגשתי טוב עם זה.. זה נתן לי מוטיבציה. 

בעקבות הפרידה מהחבר אמא שלי שלחה אותי לפסיכולוגית בגלל שהיא חששה שאני אכנס לדיכאון בגללו כי זה כבר קרה בעבר ותוך 2 פגישות הפסיכולוגית אמרה לי שהיא חייבת לעשות פגישה עם אמא כי יש לי הפרעות אכילה... היא אמרה שהאופן של הפרפקציוניסטיות שלי והרצון לשלוט בסביבה ללא הצלחה.. עלול להוביל אותי בדרך למטה.

לא לקחתי את זה ברצינות. הייתי בהכחשה. 

עד שהגעתי למצב שבמשך 3 ימים הייתי בצום, פעם ראשונה שלא קרקרה הבטן, פעם ראשונה שלא רציתי לאכול לא הרגשתי את הרעב. רציתי לישון. 

מלא סחרחורות, ועמדתי להתעלף.... 

אמא בוכה וכולם לחוצים ממני ומה שאני שומעת זה רק את המילה אשפוז.

לא האמנתי להם לא חשבתי לרגע שאני רזה. שקלתי 45 והרגשתי טוב, הצלעות, הרגליים, הכל.... 

מאז שהכריחו אותי לאכול זה פיתח אצלי את התאבון ותוך שבוע חזרתי לתפריט הרגיל שבו הייתי אוכלת עד 500 קלוריות ביום לפעמים גם 200.. ועליתי ל46.

אני לא יודעת אם אני בתוך זה, מחוץ לזה, או מה לעשות.

אני מרגישה את הרצון הזה להיות רזה ולרצות את כולם אבל כל כך מפחדת להקיא, אני מנסה אבל עד היום לא הצלחתי. זה עושה לי רע. אני מרגישה שאני נכנעת.

מי אני ? 

מה עושים...