עברה כמעט שנה מאז הפוסט הקודם שבו סיכמתי את סמסטר א. מאז הספקתי לסיים סמסטר נוסף ולסגור שתי תקופות מבחנים.
אז איך מסכמים שנה?
היה לא קל, אבל אפשרי.
היו חששות אבל למדתי להאמין בעצמי וביכולות שלי.
היו רגעים של כשלונות אבל היו גם הצלחות.
ובאופן כללי, היה לא רע בכלל.
בסמסטר הראשון הרגשתי הרבה עומס בלימודים והיו רגעים שהאמנתי שלא הצליח. ככל שהתקרבה תקופת המבחנים כך גברו החששות
שלי והרגשתי שאני לא יודעת כלום. כמובן שזו הייתה הרגשה לא אובייקטיבית כלל, ואחרי כשבוע הכנה לכל מבחן, הצלחתי להשתלט על
החומר ברוב הקורסים ולסיים את הסמסטר יחסית בהצלחה(היו פה ושם אכזבות וכשלונות, אבל התמונה בגדול הייתה טובה).
כמה מסקנות שהגעתי אליהם:
1)מועד ב' יכול להיות קשה, על סף בלתי אפשרי לפיתרון. לכן צריך לשקול טוב טוב לפני שניגשים אליו לשפר את הציון כי קיים הסיכון
להיכשל גם כשאתה כבר מרגיש שאתה שולט טוב בחומר, ומאמין בכך שבלי בעיות הייתה עובר את מועד א בציון מעולה .
2)מועד ב' יכול לעזור לשפר את הציון בקורס ולשפר ממוצע. למרות הסיכון, קיים גם הסיכוי. הסיכוי לשפר את הציון הסופי בקורס.
אפשר לשפר ב 10, 20 ואף ב- 40 נקודות את הציון הסופי בקורס.
ההחלטה הסופית אם לגשת למועד ב', צריכה להתחשב ב- "סיכון מול סיכוי". קודם כל מה אתם יכולים להרוויח? מה אתם יכולים להפסיד?
האם הקורס יחסום לכם קורסי המשך? מה ההיקף של פריסת תואר יגרור כישלון בקורס? האם אתם מוכנים לחזור על הקורס שוב במידה
ותיכשלו? עד כמה אתם מרגישים שאתם שולטים בחומר?
3)אצלנו לקראת ההרשמה לקורסים יש דיון סוער על איזה מרצה מומלץ ולמי כדאי להירשם. לפעמים הדעות של הממליצים זהות ולפעמים
יש גם חילוקי דעות. מעבר להיותו של מרצה טוב,צריך להתחבר גם לאופן בו הוא מלמד. יש מרצים מסודרים יותר ויש פחות, יש מהירים
יותר ומהירים פחות, כאלו שעונים על שאלות וכאלו שמביטים על הכיתה במבט- "שום דבר טוב לא יצא מכם, אבל אני כאן כי אין לי ברירה".
אפשר להבין גם את הצד של מרצים כאלו, הם בחרו לעבוד באקדמיה, וכנראה שרובם שאפו להיות חוקרים ולא מורים(מרצים), אבל זה חלק
מהתפקיד שלהם וכל אחד ממלא אותו לפי היכולת שלו.
העצה הכי טובה בנושא היא ללכת בתקופת שינויים לכמה מרצים ולראות למי מתחברים יותר.
4)פריסת תואר. בהתחלה זה נראה מיותר ועולה השאלה- "למה?". זה אינדיווידואלי לכל אחד. יש כאלו שיעמדו בעומס של הקורסים ויש כאלו
שפחות. לפעמים עדיף באמת לפרוס את התואר מלקחת יותר קורסים ממה שאתה מצליח להתמודד איתם, להיכשל בחלקם, ואז לשלם עוד
פעם על קורס חוזר. בשנים מתקדמות יש גם את הנושא של לשלב עבודה במהלך התואר, וגם אז יהיה קשה עד בלתי אפשרי לשלב לימודים
בהיקף מלא עם משרת סטודנט.
מדעות שאני שמעתי, לא ממליצים לפרוס את השנה הראשונה כי אז זה יכול לחסום קורסים של שנה שניה וסתם עושה בלאגן במערכת, ולעומת
זאת משנה שניה יש יותר ממליצים לפרוס את התואר(במידת הצורך כמובן). אני אצטרף לדעה זאת, כי בסמסטר ראשון לאף אחד אין מושג
באיזה עומס הוא יכול לעמוד.
אם כמובן מצליחים לצלוח את כל הקרסים ללא נכשלים ובציונים טובים, אולי עדיף להשקיע עד צאת הנשמה במשך שלוש שנים ואז לצאת
לשוק העבודה יותר מוקדם ולא לפרוס את התואר.
5)כשאין חובת הגעה להרצאות ללכת להרצאות שנוח לכם(מבחינת מרצים\שעות) גם אם אתם לא רשומים אליהם. ממה שיצא לי לראות
בסמסטר הראשון אנשים מרגישים לא נוח ללכת להרצאות שהם לא רשומים אליהם למרות שסטודנטים משנים מתקדמות אומרים להם שזה
דבר שמקובל לעשות(לפחות בחלק ממוסדות הלימוד). אז נכון שזה יוצר לפעמים עומס אצל המרצים היותר פופולאריים, אבל בדרך כלל
העומס בקנה מידה סביר ומסתכם בהכנסת כיסאות נוספים לכיתה. כמובן קיים סיכוי שאם הכיתה יותר מדי מפוצצת יוציאו את מי שלא רשום.
תמיד ימצאו גם הסטודנטים שיתלוננו שאין מקומות בגלל שבאים אנשים שלא רשומים, אבל מי הבטיח שהם בעצמם לא הולכים למרצים שהם
אינם רשומים אליהם בקורסים אחרים?
6)כישלון בקורס זה לא סוף העולם ואפילו לא קרוב אליו. לרוב עושים קורס חוזר. כישלון שני בקורס לפי השמועות זו כבר בעיה רצינית.
כמו כן קורס חוזר יכול לעזור לקבל ציון גבוה יותר. לדוגמא אם המקסימום שהרגשתם שאתם יכולים לגרד בפעם הראשונה הוא 56, אז
בקורס החוזר אתם יכולים כבר לקוות ל- 80(כמובן אם תלמדו ולא תזלזלו בו).
7)תלמדו אבל תמצאו זמן להנות!
הסמסטר השני כבר היה יותר קל. התרגלתי לעומס וגם קצת הורדתי אותו(קורס חוזר אחד במקום קורס המשך וגם לא עשיתי אנגלית בסמסטר זה).
מבחינת עבודות הגשה היה יותר עומס, אבל כבר ידעתי איך לעבוד יעיל. אז נכון שהרבה ימים הסתיימו בהכנת עבודה עד הלילה אבל עדיין
ההרגשה הכללית הייתה הרבה יותר טובה והצלחתי לסיים את הסמסטר השני בלי נכשלים ועם ממוצע שנתי טוב.
במבט לאחור אני מבינה שהקורסים של סמסטר א' היו ממש קלים ברובם, לפחות בהשוואה לסמסטר ב'. בזמנו היה לי קשה להתמודד איתם,
אבל לאחר הדרך הארוכה שעשיתי, כנראה שפיתחתי כלים ויכולות להתמודד עם דברים שממבט ראשון נראים בלתי אפשריים.
בגדול אני לא מצטערת על זה שבחרתי במדעי המחשב, אני אוהבת את התחום, אבל נקודת המבט שלי על חלק מהדברים השתנתה. אני מבינה
שאין קסם בתחום הזה והכל מבוסס על לוגיקה כלשהי(שאת רובה אני עוד לא מבינה). אני מבינה שמקצוע שדורש כל הזמן להתעדכן וללמוד דברים
חדשים יכול להיות מעניין מצד אחד ומאוד מתיש מצד שני. וגם שעל משכורות גבוהות צריך לשלם בשעות עבודה רבות. שלמצוא עבודה הוא בין היתר
עניין של מזל, ולמרות הביקוש "המטורף" למתכנתים שמנסים להכניס לנו לראש, קיימים גם הרבה מתכנתים שמתקשים למצוא עבודה שלא להזכיר
את גלי הפיטורים והמשברים התקופתיים בהייטק. תחום הייטק הוא באמת מושך, אבל לא הכל פה דבש.
כינוי:
Salonica
בבלוג זה
בכל הבלוגים
