לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

AthenaWorld


עוד בלוג של חיילת משוחררת, בניסיון לעשות קצת סדר בחיים, במרדף אחר החלומות, ובבניית העתיד צעד אחר צעד.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ספטמבר 2016    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
252627282930 




הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

המאה ה - 21 ומערכת החינוך שנשכחה אי שם בשנות ה - 70


 

עברו להם כבר 15 שנים מאז שנכנסנו למאה - 21, לעידן הטכנלוגי שממשיך לפרוח ולהקיף אותנו משלל הכיוונים בחידושים

שונים ומשונים - סמארטפונים, טלוויזיות חכמות, בתים חכמים, רובוטים-שואבי אבק, מכוניות חשמליות ועוד מלא ומלא דברים.

קשה עד בלתי אפשרי להשוות את חייהם של הורינו לחיינו - כשהם היו צעירים לא היו טלוויזיות בכל בית שלא לדבר על מחשבים,

לא היו סמארטפונים(וגם לא פלאפונים) בכל כיס ובשביל לטלפן היה צריך טלפון נייח(שגם לא תמיד היה בכל בית) או טלפון ציבורי.

 

בשלהי שנות ה-50 וה- 60 ילדים היו רצים אחרי הבית ספר לשחק עם החברים בשכונה. היו מבלים אחד בביתו של השני, ואוי ואבוי

למי שהיה חוזר מאוחר מחברים כי לא היו ניידים שאליהם יכלו להתקשר ההורים המודאגים. בערבים אפשר היה למצוא גם את הצדיקים

שקראו ספרים בזמנם הפנוי.

 

לאט לאט, התחילו להיכנס אליהם לחייהם הטלויזיות(1968), הם היו מרובעות, עבות עם מסך קעור, שידרו שחור לבן. ההתלהבות

הייתה בעיצומה ומשפחות היו נאספות בערב לצפות יחד בשידור המיוחד בערוץ היחיד שהיה אז(וגם הוא לא שידר 24 שעות ביממה

ובהתחלה אפילו לא כל יום). 

 

והאם תנחשו מי היה הערוץ הראשון בארץ? הלו היא "החינוכית" ששידרה בתחילת חייה חומרי לימוד במתמטיקה ואנגלית לתמידי

בתי הספר. כן כן, היו זמנים שבהם עדיין דאגו במידה מסוימת לחינוך. וזו לא הייתה תקופה יותר קלה או פורחת משל ימינו. ההפך

הוא הנכון. המדינה הייתה עדיין בחיתוליה(כי מה זה 20 שנה למדינה?) והיא התמודדה עם גלי עליה גדולים שם אוכלוסיה בחלק

גדול ממנה הגיע ללא רכוש, ללא שפה, ללא כסף וללא השכלה רלוונטית. מערכת החינוך רק התחילה להתפתח אך עדיין נעשו מאמצים

רבים להנגיש אותה לכלל הציבור.

 

בשנה זו(1968) מערכת החינוך עברה את אחת הרפורמות הגדולות ביותר שלה- הרחבת החיונוך חובה עד כיתה י', הקמת בתי ספר

נוספים.

 

ואולם עברו מאז 47 שנה ומערכת החינוך לא השתנתה באופן מהותי. אז כן, החליפו את לוחות הגיר בלוחות מחיקים, הכניסו לחלק מהכיתות

מסכים חכמים, העבירו רפורמות עם שלל שמות והרחיבו את הלימודים מ 10 ל 12 שנה.

ימצאו אלו שיגידו שאלו שינויים משמעותיים, ושזו התפתחות משמעותית ודינמית של מערכת החינוך. אבל ביחס להתפתחות הטכנולוגית

שהייתה בשנים האלו, אפשר להכריז רק דבר אחד- מערכת החינוך נשארה אי שם מאחור. וזה לא קרה בגלל שאין לכל תלמיד מחשב

נייד. זה קרה בגלל שיטות הלימוד הישנות שנכשלות פעם אחר פעם. שיטות הלימוד שמתאימות רק לחלק קטן מאוכלוסיית התלמידים

הגורמות לשאר להיכשל. מערכת שמה שחשוב לה זה הציונים, שגורמת לתלמידים לאבד אמון בעצמם ולחשוב שהם לא מוצלחים כי

הם נכשלו.

 

אני אומנם צלחתי בהצלחה את התקופה של הבית ספר, אבל ראיתי המונים שפשוט וויתרו. משכבה של 10 כיתות, רק כיתה אחת היא מדעית,

רק מכיתה אחת מצפים להגביר 5 יחידות מתמטיקה ,אנגלית וללמוד מקצועות מדעיים. על השאר וויתרו מראש, העיקר שיקבלו בגרות

כדי שלבית ספר יהיה אחוז זכאי בגרות גבוה יותר. לא משנה מה הם יגבירו ופחות חשוב הציונים שלהם.

 

אז המורים לא וויתרו ונלחמו על כל תלמיד, אבל הם הלכו ראש בקיר כנגד מערכת החינוך שלא סיפקה להם אמצעים להתמודד. הם היו צריכים

להתנהל עם כיתות מפוצצות תלמידים, בלי שעות תגבור שבהם יכלו לעזור לתמידים החלשים ובלי כלים לעזור.

כמובן נמצאו הצדיקים שהיו נותנים שיעורי תגבור אחרי הלימודים על בזמנם החופשי רק כדי לעזור לתמידים, למענם ולמען הערכים שבהם הם

האמינו.

 

וכמי שסיימה בית ספר לפני שנים אחדות, אני יכולה להגיד בלב שלם שאם הייתי מתחילה מחדש את בית הספר, המקצועות היחידים שהייתי

שמה עליהם דגש היו האנגלית והמתמטיקה(לפחות עד לחטיבה העליונה, תקופת הבגרויות).

כי כל השאר היה שולי. את ההיסטוריה למדתי מהאינטרנט ומסרטים היסטוריים, ספרות מספרים שקראתי, גאוגרפיה מהתכנון טיול אחרי צבא.

ובאשר למקצועות לבגרות, מספיק בשבילהם 2-3 שנים כדי ללמוד אותם, ובאמת אין צורך לפרוס הכל ל 12 שנות לימוד שבהם כל הזמן

חוזרים על אותו דבר. במקום זה עדיף היה לשים דגש על לימודי המתמטיקה והאנגלית שאותם אי אפשר ללמוד מקריאת ספר. לשים דגש

על איך ללמוד נכון, לעודד הבנה וצבירת ידע, ולא למדוד אותו בציונים ולחפש כל פעם טעויות קטנות.

 

בעידן הטכנולוגי בתי הספר גם צריכים להיות טכנולוגיים, אך חשוב יותר שהם יהיו יקנו לתלמיד אמונה ביכולתיו וכלים לממש את כישרונותיו.

ולא פחות חשוב, שהם יהיו רלוונים למאה הנוכחית, למאה של המידע הנגיש והבלתי מוגבל.

 

 

 

נכתב על ידי Salonica , 30/9/2015 23:33   בקטגוריות בית ספר, אקטואליה, ביקורת, פסימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שנה לצוק איתן


אז עברה לה כבר שנה מאז החל מבצע צוק איתן, המבצע הצבאי הארוך ביותר שבו היה מעורב העורף, לפחות הארוך ביותר שאני זוכרת.

הכל נמשך 7 שבועות: מה- 8 ביולי ועד ה-26 באוגוסט. או לפחות כך מגדירים את משך זמן המבצע. בשבילנו, תושבי הדרום, זה התחיל

הרבה זמן לפני ועד היום לא נגמר. הזיכרון מהאזעקות לא הטשטש וככל הנראה זה גם לא יקרה אף פעם, הציפייה לעוד "זליגה" של טיל

מלווה אותנו בחיי היום יום, אנחנו יודעים שזה לא נגמר, אך כל מה שנשאר לנו לעשות זה לתהות לגבי תאריך ההתחלה של המבצע הבא.

 

אז מתי עוד "זליגה" של טיל מהרצועה והתקפת נגד של צה"ל תיגרר למבצע רחב היקף נוסף? זה יכול לקרות בעוד שנה, בעוד חודש,

בעוד שבוע ואפילו מחר. כן כן, אפילו מחר. הבטיחו לנו הגנה, הרתעה, ביטחון. מה קיבלנו מכל זה? כלום. המציאות היא שבכל יום ויום

אנחנו חיים בחשש ובציפייה ל"הסלמה" נוספת בדרום.

 

ככה אנחנו חיים ב- 7 השנים האחרונות, מאז מבצע עופרת יצוקה. תושבי עוטף עזה חיים במציאות הזאת למעלה מ 14 שנים. ילדים

נולדים לתוך המציאות הזאת ולא מכירים חיים אחרים. במקום שירי ערש שירדימו אותם, הם מתעוררים לצלילם של האזעקות, של הצבע

האדום, לתוך עולם של חרדה ופחד, עולם של מרחבים מוגנים, עולם של תרגלי הכנה למלחמה, עולם שבו סירטוני פיקוד העורף מתפרסמים

ביחד עם הפרסומות, עולם שבו גם "בשעת שלום" אין אפילו צל צילו של ביטחון.

 

אז איך לסכם את המבצע? הוא לא השיג לנו לא ביטחון, לא אהדה בעולם, לא שלום. המבצע הזה וכך גם מבצעים שהתרחשו בעבר

ויתרחשו בעתיד, לא יביאו לנו תוצאות לתווך ארוך. התוצאות שהם משיגים הם רק תוצאות לתווך קצר. אז נכון, שהמבצע האחרון היה

חיוני בשביל להבטיח לנו שנה יחסית "שקטה" מבחינת ירי טילים. אבל "השלום" הזה ימשך אך ורק עד הרגע שבו חמאס יצליח להשתקם

ולחדש את מלאי הטילים שלו. מה יקרה אחרי? זוהי שאלה רטורית שכולנו יודעים את התשובה עליה.

 

 

נכתב על ידי Salonica , 7/7/2015 12:19   בקטגוריות הירהורים, פסימי, אקטואליה  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר



 

סוף זה תמיד התחלה של משהו אחר,

טוב יותר? רע יותר?

לא יודעת מה יותר,

משהו אחר.

 

כך גם חלקכם ניצבים עכשיו בפני הסוף של שנת הלימודים,

חלקכם יעלו לחטיבת הביניים,

חלקכם יעלו לחטיבה העליונה,

חלקכם מסיימים תיכון.

 

לרובכם מחכים עכשיו חודשיים מהנים במיוחד,

אני בטוחה שחיכתם וספרתם את הימים עד לחופש הגדול.

 

ועכשיו אתם מתכוננים לבלות את החודשים הקרובים,

להרגיש חופשיים ומאושרים.

 

ומעבר לשמחה,

יכולים להיות גם קצת חששות,

במיוחד אם סיימתם מסגרת אחת

ואתם עוברים למסגרת אחרת.

 

לעבור מהיסודי לחטיבה יכול להיות קצת מפחיד,

מפחיד גם להתמודד לראשונה עם בגרויות,

ואם מצפה לכם צבא?

 

אבל באמת שאין ממה לחשוש,

כולם עוברים מסלול דומה בחיים,

ובסופו של דבר מתמודדים עם הקשיים,

ואפילו צוחקים על השטויות

שפעם שברנו את הראש בגללם.

 

 אם סיימתם השנה תיכון,

ואתם מתגייסים ישר עכשיו,

תשמחו,

לא תאבדו שנה מהחיים

על להמתין לגיוס,

ומבין חבריכם

תשתחררו ראשונים.

 

אם יש לכם זמן עד הגיוס

נצלו אותו!

תעבדו,

תיגשו לפסיכומטרי,

ואל תשכחו גם לנוח

ולצבור כוחות 

לשנתיים שלוש ארוכים.

 

ואם מצפה לכם עוד שנה

בבית ספר?

אז תנצלו את החופש!

תצברו כוחות!

תבלו עם חברים!

תאכלו אבטיחים!

צאו לים!

תהנו!

עשו חיים!

 

ותזכרו,

למרות שעכשיו

החופש הגדול נראה קצר,

יבוא יום והוא יתבטל כליל,

זוהי הטבה לה זכאים רק תלמידים!

 

נצלו כל רגע!

 

 

נכתב על ידי Salonica , 26/6/2015 04:14   בקטגוריות הירהורים, אקטואליה, בית ספר  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
Avatarכינוי:  Salonica

מין: נקבה




1,117
הבלוג משוייך לקטגוריות: סטודנטים , 20 פלוס , שונות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לSalonica אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Salonica ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)