עברו להם כבר 15 שנים מאז שנכנסנו למאה - 21, לעידן הטכנלוגי שממשיך לפרוח ולהקיף אותנו משלל הכיוונים בחידושים
שונים ומשונים - סמארטפונים, טלוויזיות חכמות, בתים חכמים, רובוטים-שואבי אבק, מכוניות חשמליות ועוד מלא ומלא דברים.
קשה עד בלתי אפשרי להשוות את חייהם של הורינו לחיינו - כשהם היו צעירים לא היו טלוויזיות בכל בית שלא לדבר על מחשבים,
לא היו סמארטפונים(וגם לא פלאפונים) בכל כיס ובשביל לטלפן היה צריך טלפון נייח(שגם לא תמיד היה בכל בית) או טלפון ציבורי.
בשלהי שנות ה-50 וה- 60 ילדים היו רצים אחרי הבית ספר לשחק עם החברים בשכונה. היו מבלים אחד בביתו של השני, ואוי ואבוי
למי שהיה חוזר מאוחר מחברים כי לא היו ניידים שאליהם יכלו להתקשר ההורים המודאגים. בערבים אפשר היה למצוא גם את הצדיקים
שקראו ספרים בזמנם הפנוי.
לאט לאט, התחילו להיכנס אליהם לחייהם הטלויזיות(1968), הם היו מרובעות, עבות עם מסך קעור, שידרו שחור לבן. ההתלהבות
הייתה בעיצומה ומשפחות היו נאספות בערב לצפות יחד בשידור המיוחד בערוץ היחיד שהיה אז(וגם הוא לא שידר 24 שעות ביממה
ובהתחלה אפילו לא כל יום).
והאם תנחשו מי היה הערוץ הראשון בארץ? הלו היא "החינוכית" ששידרה בתחילת חייה חומרי לימוד במתמטיקה ואנגלית לתמידי
בתי הספר. כן כן, היו זמנים שבהם עדיין דאגו במידה מסוימת לחינוך. וזו לא הייתה תקופה יותר קלה או פורחת משל ימינו. ההפך
הוא הנכון. המדינה הייתה עדיין בחיתוליה(כי מה זה 20 שנה למדינה?) והיא התמודדה עם גלי עליה גדולים שם אוכלוסיה בחלק
גדול ממנה הגיע ללא רכוש, ללא שפה, ללא כסף וללא השכלה רלוונטית. מערכת החינוך רק התחילה להתפתח אך עדיין נעשו מאמצים
רבים להנגיש אותה לכלל הציבור.
בשנה זו(1968) מערכת החינוך עברה את אחת הרפורמות הגדולות ביותר שלה- הרחבת החיונוך חובה עד כיתה י', הקמת בתי ספר
נוספים.
ואולם עברו מאז 47 שנה ומערכת החינוך לא השתנתה באופן מהותי. אז כן, החליפו את לוחות הגיר בלוחות מחיקים, הכניסו לחלק מהכיתות
מסכים חכמים, העבירו רפורמות עם שלל שמות והרחיבו את הלימודים מ 10 ל 12 שנה.
ימצאו אלו שיגידו שאלו שינויים משמעותיים, ושזו התפתחות משמעותית ודינמית של מערכת החינוך. אבל ביחס להתפתחות הטכנולוגית
שהייתה בשנים האלו, אפשר להכריז רק דבר אחד- מערכת החינוך נשארה אי שם מאחור. וזה לא קרה בגלל שאין לכל תלמיד מחשב
נייד. זה קרה בגלל שיטות הלימוד הישנות שנכשלות פעם אחר פעם. שיטות הלימוד שמתאימות רק לחלק קטן מאוכלוסיית התלמידים
הגורמות לשאר להיכשל. מערכת שמה שחשוב לה זה הציונים, שגורמת לתלמידים לאבד אמון בעצמם ולחשוב שהם לא מוצלחים כי
הם נכשלו.
אני אומנם צלחתי בהצלחה את התקופה של הבית ספר, אבל ראיתי המונים שפשוט וויתרו. משכבה של 10 כיתות, רק כיתה אחת היא מדעית,
רק מכיתה אחת מצפים להגביר 5 יחידות מתמטיקה ,אנגלית וללמוד מקצועות מדעיים. על השאר וויתרו מראש, העיקר שיקבלו בגרות
כדי שלבית ספר יהיה אחוז זכאי בגרות גבוה יותר. לא משנה מה הם יגבירו ופחות חשוב הציונים שלהם.
אז המורים לא וויתרו ונלחמו על כל תלמיד, אבל הם הלכו ראש בקיר כנגד מערכת החינוך שלא סיפקה להם אמצעים להתמודד. הם היו צריכים
להתנהל עם כיתות מפוצצות תלמידים, בלי שעות תגבור שבהם יכלו לעזור לתמידים החלשים ובלי כלים לעזור.
כמובן נמצאו הצדיקים שהיו נותנים שיעורי תגבור אחרי הלימודים על בזמנם החופשי רק כדי לעזור לתמידים, למענם ולמען הערכים שבהם הם
האמינו.
וכמי שסיימה בית ספר לפני שנים אחדות, אני יכולה להגיד בלב שלם שאם הייתי מתחילה מחדש את בית הספר, המקצועות היחידים שהייתי
שמה עליהם דגש היו האנגלית והמתמטיקה(לפחות עד לחטיבה העליונה, תקופת הבגרויות).
כי כל השאר היה שולי. את ההיסטוריה למדתי מהאינטרנט ומסרטים היסטוריים, ספרות מספרים שקראתי, גאוגרפיה מהתכנון טיול אחרי צבא.
ובאשר למקצועות לבגרות, מספיק בשבילהם 2-3 שנים כדי ללמוד אותם, ובאמת אין צורך לפרוס הכל ל 12 שנות לימוד שבהם כל הזמן
חוזרים על אותו דבר. במקום זה עדיף היה לשים דגש על לימודי המתמטיקה והאנגלית שאותם אי אפשר ללמוד מקריאת ספר. לשים דגש
על איך ללמוד נכון, לעודד הבנה וצבירת ידע, ולא למדוד אותו בציונים ולחפש כל פעם טעויות קטנות.
בעידן הטכנולוגי בתי הספר גם צריכים להיות טכנולוגיים, אך חשוב יותר שהם יהיו יקנו לתלמיד אמונה ביכולתיו וכלים לממש את כישרונותיו.
ולא פחות חשוב, שהם יהיו רלוונים למאה הנוכחית, למאה של המידע הנגיש והבלתי מוגבל.
כינוי:
Salonica
בבלוג זה
בכל הבלוגים
