יום ועוד יום ועוד יום..
חדר סגור
נפתחת נסגרת הכל חשוך
ימים שבועות חודשים שנים עוברים
מכירה חברים חדשים
דלת נסגרת
חוזרת להתחלה
רגע הפגיעה ואז עוד פגיעה ועוד אחת..
אירוע מתגלגל זה לא נגמר
מחפשת מקום מוצאת
נבגדת בורחת
מצבי גרם לאחרים להתייאש ממני
מרימה ידיים
שקט
כואבת על עצמי עם עצמי
לא מכירה דברים אחרים
חנק אוויר לנשימה
בורחת
לבד
להיות לבד זה רגיל אצלי
אין עם מי לדבר אין למי לפרוק
אני לא משחק יותר נימאס לי
רוצה שילחמו גם עליי קצת..
רק פעם אחת
אני עשיתי ים טעויות וגם שילמתי על כל טעות
אך כשזה מגיע למצב שאני לא רצוייה זה שובר
זאת פעם שניה שממש אומרים לי זאת
פעם אחת פה בסביבה שלי ופעם אחת בסביבה שרק הכרתי
לא רוצים להיות בסביבתי
ואני שואלת מה רע בי כל כך!?!?
למה זה מגיע לי?!?
למה אני צריכה להצטער על מי שאני?!
עדיף לבד לא רוצה להפגע יותר בחיים !!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
