THE STAR

פוסט 1

אוקיי... אז איך להתחיל? 

בואו נתחיל בכך שהשם האמתי שלי הוא לא מעיין. 

קוראים לי אגם. השם נדוש א-ב-ר. אבל זה לא משנה לי...

מרבים לקרוא לי בכינויים (ולא מעליבים, לא הגעתי הנה כדי לספר על "החיים העצובים כחנונית" אך מובן שאין כל מטרה להעליב את החנונים...

יש לי כינויים רגילים. טוב, לא ממש רגילים

כמו אלו? 

שמיכי, שמיכי נדנש, חתולה שחורה (כינוי שמצוי בקרב ילדה קטנה בכיתה ב'), והדיה, והד'ס, גומגום.

אני מניחה שהבנתם את העיקרון...

אז לענינו:

אני בת 10 וחצי, שנה הבאה אהיה בת 11. כיתה ד'2, כיתה רגילה עם בנים מופרעים ובנות הומוריסטיות ומשעשעות (וכן, גם מפונקות).

יש לי את החיים הכי. רגילים. בעולם.

בכול זאת יש לי קצת בעיות, ואני רוצה לספר לכם אותם. כי החיים שלי? הם לא כמו שאתם מתארים לעצמכם.

אני לא רוצה להרחיב, פשוט תעברו לפוסט הבא (אם יש בכלל) ותבינו בעצמכם.

אם לא? אני ממליצה להתעדכן בבלוג כדי לדעת, ולהבין.

הו כן, להבין. מה שלא עשו אף פעם.

אוהבת,

מעיין (ואני מבקשת, תקראו לי מעיין ולא אגם)