כשהכרתי אותך התחלנו לדבר על דיכאון, על עצמנו וסתם על החיים.
אמרת לי שאתה עובד בקולנוע, שאתה כבר גדול ואין לך שום כיוון וגם קצת התלוננת שאתה עדיין גר עם ההורים. אני אמרתי לך שאני סתם משועממת בלי חשק לכלום, שאני לא כזאת גדולה אבל גם לי אין כיוון וקצת התלוננתי על חבר שלי ועל בית ספר.
אמרת לי שאני דיכאונית, שאני צריכה איתי איזה בחור חזק יציב ובריא כזה. החמאת לעצמך והוספת "פשוט כמוני, לא?". מאיפה ידעת מה אני צריכה איתי?
דאגת לכסות לי את העיניים חזק. סינוורת אותי והתעוורתי כמעט לחלוטין. סחבת אותי אחריך, החזקת לי את היד ולא ראיתי שום דבר מלבדך.
תפסת אותי מאחורה ונישקת לי את הצוואר. רקדתי איתך וסובבת אותי סחור וסחור. ואני אחרייך, נגררת. קצת מאוהבת, קצת עצובה, קצת כועסת ואולי גם שמחה.
הפלת אותי כל הזמן, רק בשביל להרים אותי. לא הבנתי למה אני כל הזמן נופלת אבל שמחתי שיש מי שמרים אותי.
יפה מאוד הצלחת להכניס אותי למיטה שלך. הצלחת לקנות אותי. היית הראשון שלי. עכשיו אני מאוד כועסת, מאוד עצובה, מאוד מאוכזבת ואולי גם מאוד ריקנית. הבנתי הכל. הבנתי מה מפיל אותי.
מצחיק שכשביקשתי ממך סיגריה אמרת שאתה מפחד על הריאות שלי. תגיד, חתיכת שמוק מזדיין, על הלב שלי לא פחדת כשעזבת?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
