The lost art of keeping a diary

פוסט שני בסדרת הפוסטים על העריכות שעשיתי מאז שהתחלתי לערוך בפוטושופ, והפעם - פוליטיקה

אני בן אדם די פוליטי באופי שלי, אני צורך יחסית הרבה חדשות ומעורה במה שקורה במדינה על בסיס יומי

העריכה של ביבי היא אחד הדברים הראשונים שעשיתי בפוטושופ, לפני הקורונה כשעוד עסקו בהגשה לדין שלו הרבה בחדשות

ואז עוד שמעו את הסלוגן שהוא חזר עליו "לא יהיה כלום כי לא היה כלום" די הרבה, בערך בכל הזדמנות שיצא לו לפתוח את הפה

העריכה מתייחסת לאמירה הזאת

אחרי זה היה את כל העניין עם גנץ בזמנו, לי זה שבר את הלב כי הצבעתי כחול לבן, לא בגלל גנץ, בגלל יאיר, וכל הבגידה הזאת 

היתה פשוט חור בלב לחלק גדול מהמצביעים, אני בתוכם. "מצחיק" איך כל זה נראה פתאום כ"כ רחוק, כבר בזמן כתיבת שורות אלו, 

וכמה דברים קרו מאז. את "עסקה עם השטן" הכנתי ממש כשהעסקה נחתמה ועוד לא ידעו שגנץ ימשיך עם המותג של כחול לבן 

אז זה עם "חוסן לישראל", השם של המפלגה המקורית שלו. איפשהו בהמשך כל זה רציתי לערוך את גנץ כמו הקיסר הרשע ממלחמת

הכוכבים, יען כי לומר שגנץ עבר ל DARK SIDE OF THE FORCE. היתה עריכה קצת מאתגרת אבל חוץ מהאף לדעתי יצא דווקא סבבה.

מכיוון שהנושאים האלה קרובים לליבי, הם היו השראה עבורי לעשות את העריכות האלה, ובהחלט לבטא את התסכול שהרגשתי כשהדברים

האלה קרו.

לפני שנתיים למדתי פוטושופ, לבד.

כל החיים אני מגדיר את עצמי כצרכן, לא יצרן, של אמנות. הסיבה היא פשוטה - אני לא יכול לצייר עץ או בית, גם לא במאמץ רב. אני מאוד אוהב אמנות וגם למדתי סמסטר אחד באוניברסיטה תולדות האמנות בזמנו, כשעוד לא ידעתי מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול. 

ואז רציתי לעשות איזה משהו, איזה רעיון, מחווה כלשהי לכוכבי רוק מתים משנות ה 90. חשבתי שאני אשתמש בצייר של וינדוס כדי לבצע כמה פעולות פשוטות כמו שאני עושה כשאני צריך, אבל המשימה היתה יותר מורכבת. אז פתחתי יוטיוב, הקשתי פוטושופ - ונשאבתי פנימה.

בחצי שנה שתבוא אחרי זה ביליתי את כל הזמן הפנוי שלי שלא מוקדש לעבודה וסידורים לדבר הזה שקוראים לו פוטושופ. עולם קסום ומרתק ואשנב פתוח לדימיון שמקודם יכולתי, אולי, ביום טוב, למצוא דרך כתיבה. ופתאום אני יוצר לא במילים אלא בצבעים, והספקטרום ביטוי שלי גדל. 

עשה לי רק טוב. לא לקחתי קורס מקצועי, למרות שהיום אני כבר רוצה, אבל למי יש זמן. הכל למדתי מהאינטרנט, שהיום מלא, מפוצץ, במדריכים על פוטושופ, מאוד מפורטים ומוצלחים. עשר שנים לפני, כשכל המידע הזה לא היה קיים, אין סיכוי שהייתי מצליח לבד.

וזה כבר מביא אותי לנושא אחר, על כמה מידע יש היום באינטרנט, אבל זה כבר לפוסט אחר. אז אני מכל הדברים שעשיתי בחרתי להעלות בפוסט הזה את העריכה הבא, והסיבה היא - 

הבלוג הזה אופיין ברובו על ידי דיכאון. עברתי שנים מאוד קשות ששיאן תועד ממש לא רע כאן. בשנתיים האחרונות, יש לי פרבילגיה לא קטנה לא להיות בדיכאון, את האמת אני אגיד לכם אין קסמים, זה טיפול תרופתי שמתאים לי, אחרי המון שניסיתי ולא, לצד המון, אבל המון עבודה על חשיבה חיובית. זה לא שהכל הפי ואין לי מצבי רוח כמו כל אחד אבל תודה לאל אני מרגיש הרבה יותר טוב. כשחשבתי מה להעלות, זה נראה לי הכי סימבולי והכי נכון. 

שנה אחרי שהתחלתי עם הפוטושופ קניתי לי גם מצלמה, אבל גם זה כאמור, לפוסט אחר

Cyanide  

האמת, אני לא יודע בדיוק איך שמתי לב שהאתר שוב עלה. אני חושב שקיבלתי מייל עדכון מאחד הבלוגים שעליהם אני מנוי, ואז אני כזה -

מה??!?

ואכן, back from the dead, בכבודו ובעצמו, פאקינג ישרא בלוג.

אז נכנסתי לויקיפדיה כי זכרתי שמעדכנים שם מה קורה עם האתר וראיתי שאכן בסופו של דבר, אחרי מלחמת התשה ואז עוד כמה מלחמות התשה,

האתר שוב למעלה, ובידי עמותה שלא הבנתי איזה.

אז...

תודה רבה! אני לא יודע בדיוק למי להודות, ומי העמותה המדוברת אבל ברור לי שזה אחד או אחת או כמה מאיתנו שנלחמו בחירוף נפש

על זכות קיומו של האתר הזה, ובסופו של דבר - גם הצליחו.

האתר הזה הוא תיבת פנדורה של הרבה נשמות טובות בעולם הזה, וגם שלי. אני חושב שסיפרתי בבלוג הזה דברים שלא סיפרתי לאף אדם,

וניסחתי אותם כמו שלא הייתי מעיז לנסח מעולם. אומרים שהנייר סופג הכל, במקרה הזה המסך. הבלוג היה תרפיה עבורי ותרגיל חד פעמי בכתיבה.

לי ועוד כ"כ הרבה שכמותי. אני מבין שהעסק כאן עדיין קר, לדעתי אנשים לא מודעים בכלל לזה שהאתר שוב למעלה. בכל מקרה אני חושב שזה רק עניין של זמן עד שהוא ישוב לימיו היפים, וימשיך להיות מה שהוא תמיד היה, אחת מבמות היצירה הכי חשובות במדינה שלנו.

מגניב. הכנתי מם לטובת החזרה, שוב תודה למושיעי האתר!

טיפ טכני למי שלא מצליח להיכנס לחשבון שלו מדף הבית -

כנסו לבלוג אחר לא משנה איזה, ואז תלחצו על התחברות משם