לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

Hope&Fear

בין שמחה לעצב,בין הצלחה לכשלון,בין שפיות לשיגעון. לא בטוחה אם אני רוצה לשבוע או לרעוב. עוד יומן של מופרעת אכילה שבו אני פורקת הכל


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2015    >>
אבגדהוש
     12
3456789
10111213141516
17181920212223
24252627282930
31      

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2015

שום בולמוס לא ישבור אותי


אתמול היה יום שבת נוראי,לא יודעת מאיפה להתחיל בכלל... יום מלא בבולמוסים,אני די בטוחה שהגעתי אפילו ל2000 קלוריות שזה פסיכי!


אבל לא נורא! אני ממש לא מוותרת,זאת הייתה רק נפילה קטנה וככה מגיעים לתוצאות,כשנופלים.. קמים!


אז היום אכלתי:


בוקר:


נס קפה-40


צהריים-כרוב מבושל וקצת קישוא,שעועית לבנה-150(?)


אבטיח(המון)-נגיד 250?(אני הולכת על הגרוע מכל)


לבינתיים זה 440,אני מתכננת לא לאכול עוד היום


סיימתי לאכול בשעה 13:30


 


עד סוף היום מותר:זירו,קפה בלי חלב,מסטיקים ללא סוכר,תה

נכתב על ידי , 17/5/2015 14:00  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



איכס


זה היה היום הכי נורא בעולם מבחינת אוכל

אכלתי היום:

תפוח

3 נס קפה

פיתה (חצי עם גבינה לבנה ופסטו,חצי עם שוקולד)

כמה כפות קוטג'

גלידה כזאת של 44 קלוריות

עוגה

חצי פיתה עם חומוס וסלט פלפלים כזה

(ממש ממש הרבה) ירקות מבושלים-כרובית,כרוב,קישוא,קצת חומוס גרגירים,דלורית,גזר 

 

קיצר נראה לי הגעתי לאיזה 1500 היום

 

מזעזע,תקף אותי הרעב של כל התקופה האחרונה

מקווה שמחר אני אצליח לחזור לשגרה,כי יום שבת אוכלים עוגה בבוקר (העוגה האהובה עלי) ואז ארוחת בוקר חלבית משפחתית מלאה בפסטות ופשטידות גבינות,ממש מיני שבועות כזה

 

מזעזע בקיצור,אולי אני אוכל את העוגה והארוחה ואז אני לא אוכל עוד כל היום וזה לא יהיה ממש קצת קלוריות אבל גם לא ממש הרבה ואז יום ראשון אחזור לשגרה?

לא יודעת.

אני יודעת שברגע שאני ארצה אני תוך שניה חוזרת לצום ולאכול מינימום קלוריות,אבל אני לא חושבת שאני רוצה לחזור לזה

נראה...

 

 

נכתב על ידי , 15/5/2015 21:30  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום חמישי


אז איך עבר עלי היום,


קמתי בבוקר,ניסיתי לקום מהמיטה..


הזדעזעתי מהחולשה שתקפה אותי פתאום


זאת הייתה חולשה נוראית,חולשה כמו אחרי צום של יומיים,ולא אכלתי בסך הכל מאתמול ב3 בצהריים...


ניסיתי לקום,התיישבתי,אפילו בישיבה הרגשתי את החולשה של הרגליים,


קמתי על הרגליים,הן כמעט קרסו,


התאכזבתי מעצמי,כועסת על הגוף שלי,


באיזה זכות הוא נחלש? 


הבנתי שאני לא אצליח ללכת ככה לבית ספר אז אכלתי,


בהתחלה אכלתי קוביית שוקולד שהייתה הדבר הכי קרוב שיכולתי להניח עליו את ידי,בתקווה שרמת הסוכר תעלה ואני לא אתעלף 


החולשה הייתה עדיין בלתי נסבלת


אכלתי את הסוף של הלחם (העבה הזה) עם כמה כפות גבינה לבנה וכף-כף וחצי של שוקולד


וכמובן נס קפה,זה היה בשעה 10 וחצי בבוקר


אני משערת שהכל ביחד לא עלה על ה400 קלוריות


נשארתי לבסוף בבית,הרגשתי רע מידי בכדי ללכת לבית הספר,התחלתי להרגיש יותר טוב אחרי כמה שעות,


בצהריים חברות באו אלי והכנתי להן כל כך הרבה אוכל (כריכים,כדורי שוקולד,שניצלים,שוקו עם ביסווטים,כל מה שרק אפשר להציע הצעתי)


ואני שתיתי רק נס קפה,עוד 40 קלוריות 


בשעה 5 הלכתי לפסיכולוגית שלי,סיפרתי לה מה אכלתי כל השבוע,כל התחושות הפיזיות והנפשיות הנוראיות,לא זוכרת בדיוק מה היה,אבל יצאתי מהשיחה הזאת בהבנה שאני בדרך למקום רע,מקום שאני לא רוצה להגיע אליו,אני מתקדמת לשם בצעדי ענק,אם אני כבר לא שם בכלל..


הגענו להסכמה שזה לא ריאלי שאני אתחיל לאכול עכשיו 1500 קלוריות ביום,אבל השלב הראשון הוא הרזייה בדרך "שפויה יותר",


עדיין לא שפויה,עדיין תפריט הרעבה,אני לא חושבת שאצליח להתמודד עם לא להרעיב את עצמי כלל,


פשוט לא לצום,צומות פוגעות בגוף ובמטבוליזם בצורה חמורה מאוד,גורמות לבולמוסים (לא אצלי,אבל מסתבר שהם יגיעו מתישהו) ועם כל אלה גם להשמנה,והשמנה זה הדבר האחרון שאני רוצה.


אני עדיין יכולה לרדת במשקל עם תפריט של פחות מ800 קלוריות,זה עדיין תפריט דל מאוד


אז במקום להמשיך את הצום שלי,החלטתי לחזור ולאכול ארוחת ערב


אז אכלתי סלט שמורכב מגמבה,מלפפון,בצל,עגבניה,כמה עגבניות שרי ומיץ לימון


לא חושבת שהוא היה יותר מ160 קלוריות,


וגם קלוריות של ירקות,יש אנשים שאומרים שלא צריך להחשיב אותם,שהעיכול שלהם שורף יותר מהקלוריות שהם מכילות,


אני מעדיפה בכל מקרה לספור ליתר ביטחון,ואם הם נשרפות,אז הרווחתי


 


אז יצא שאכלתי היום 600 קלוריות,


וזה עוד ביום שניסיתי לאכול יותר מהרגיל,משמח


 

נכתב על ידי , 14/5/2015 21:15  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום רביעי


עכשיו 7 וחצי בבוקר,


אני מתארגנת לבית הספר,באה להכין את הנס קפה הקבוע של הבוקר.. עם החלב


ואז נזכרתי שבמילא לא אכלתי מאתמול ב 2 וחצי בצהריים,עברו עבר 18 שעות... אולי אני אמשיך את הצום עם היום באותה השעה?


אני יודעת שאמרתי שאני לא אצום יותר,אפילו 24 שעות,


אבל אנה מזמינה כל כך "תוותרי רק על ארוחת בוקר וסגרת 24 שעות ללא אוכל"


לא משנה...


בכל מקרה


בוקר:קפה שחור

________________


השעה עכשיו 12 ובדיוק חזרתי מהבית ספר,עוד שעתיים וחצי אני 24 שעות בצום,זה כל כך קל,בקושי הרגשתי..

כבר התרגלתי לחולשה ולסחרחורות,והן לא קיצוניות במיוחד כרגע אז זה נסבל.. חוץ מקרקורי בטן מידי פעם אני בסדר.

אני מרגישה שאני יכולה להמשיך עוד,אבל הבטחתי לעצמי שאני לא אצום יותר,ואז הבטחתי שרק 24 שעות,

אז מה אתם אומרים להמשיך את הצום או לא? 


שתיתי עכשיו כוס קולה זירו ומסטיק 


__________________________________

השעה 3,שברתי 24.5 שעות צום

אכלתי:

יוגורט 0%- 60 

נס קפה- 40

גבינה לבנה- 60

חצי פרוסת לחם- 30

טיפונת שוקולד- 50


סה"כ- 240 קלוריות


האמת שסבבה,שמחה שאין לי בולמוסים ואני מצליחה לאכול כמויות סבירות 

נכתב על ידי , 13/5/2015 07:31  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תחושה מוזרה


אני לא יודעת מה אני מרגישה,

מן ריקנות עמוקה כזאת,סוג של חוסר תקווה,חוסר וודאות,

לא יודעת לאן אגיע בסוף,מבולבלת.

להמשיך להרוג את עצמי לאט לאט? לפגוע בקרובים אלי? בחברה שבכתה אתמול בפלאפון במשך שעה כי היא דואגת לי,והתחננה שאוכל?

באחותי הקטנה שמחקה כל החלטה או מעשה שאני עושה? 

את ההורים שלי,שכבר כואב לי לראות את המבט הכואב בעיניים שלהם בכל פעם שהם מסתכלים על היד המצולקת שלי,

מסתכלים עליה,ויודעים שהפסקתי,שאני לא חותכת את עצמי יותר,אבל תמיד יש בהם את הפחד הזה,שאולי ברגע של חולשה אני אחתוך את עצמי שוב,

אחתוך את עצמי... אולי.. בטעות

לראות את ההורים שלי משלמים כל שבוע מאות שקלים לטיפול פסיכולוגי,שולחים אותי לשם מלאי תקווה שזה יעזור לי,שאני אהיה שמחה,שאפסיק לפגוע בעצמי אם מבחינת הרעבה עצמית,אם מבחינת מחשבות או פיזית.

לראות אותם עובדים קשה לממן לי את הטיפול,אני שם כבר שנה,והם בטוחים שאני כבר בריאה,שאין לי יותר מחשבות רעות,שאני סוף סוף אוהבת את עצמי,ואוכלת.

הם אפילו שאלו אותי "זה בסדר אם נתחיל לאט לאט להפסיק את הטיפול? כי נראה שהתקדמת המון"

וכשאני אהיה מוכנה,להגיד להם,

הם לא רוצים להפסיק אותו לפני שהם מקבלים את האישור הזה מימני.. שאני מוכנה 

וזה קשה,זה קשה להסתכל להם בעיניים,

העיניים האלה עם המבט המלא גאווה על "השינוי" שעשיתי,ולדעת שאני מרעיבה את עצמי שוב,

שאני מכורה לתחושת השליטה המדומה שההפרעה מספקת לי,שאני מעריכה את אנה על העזרה שלה,שהיא לוקחת לי את האוכל ולא מרשה לי לקחת,להתענג,לנגוס באיטיות,מענישה אותי

כי מגיע לי להיענש לא? הייתי ילדה רעה, הרשתי לעצמי לאכול, עליתי במשקל,

אנה אמרה שאסור לאכול,ואני התעלמתי ממנה,

אנה הייתה שם,רצתה להפוך אותי למושלמת,טהורה,ריקה,ואני אכלתי,

ואוכל... אוכל זה הדבר שהכי מכאיב לאנה,

ואני הכאבתי לה.. ועכשיו מגיע לי להיענש,

וזה אולי קצת קשה,ככה לרעוב,כשהבטן מקרקרת והחולשה מתחזקת,הסחרחורות מתעצמות,

אבל אם את רוצה שאנה תסלח לך,את צריכה לסבול

הו,כמה שתסבלי

אבל.....

אנה תמיד תהיה פה לחבר אותך חזרה אם תתעלפי ותשברי את העצמות היפות שלך,

אנה תזכיר לך כמה חזקה את כשאת כל כך חלשה... מרעב

אנה תרחיק אותך מאנשים שמנסים לפגוע בך,

"חברים! הם בסך הכל רוצים שתשמיני! הם מקנאים שאת בדרך לשלמות נפשית ופיזית"

אנה תלמד אותך שליטה עצמית מהי,כוח רצון ואלוהות,היא תגרום לך להרגיש שאת מעל הכל,שאת לא נכנעת לצרכים אנושיים זולים!

את מעל זה... את... מלאך,אין לך צרכים או רצונות,את ריקה! טהורה! אין בתוכך כלום!

 

וזה מבלבל,אנה משכנעת,אנה היא החברה המושלמת שתמיד רציתי,המלאך השומר,

אבל אני יודעת כמה אנה היא כלבה,

הו,כמה שהיא כלבה,

כשלא תהיי מוכנה היא תסובב הכל נגדך,היא תבגוד בך.

נכתב על ידי , 12/5/2015 18:46  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

כינוי: 

גיל: 25




הבלוג משוייך לקטגוריות: משוגעים , מתוסבכים , האופטימיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לWin Or Die אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Win Or Die ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)