5 חודשים עברו מאותו הערב ושוב את אצלי על הספה, הכל כמעט אותו הדבר חוץ מזה שבנינו הוא עומד (ואולי טוב שכך). אני ממש יכולה לראות בדמיוני את אותו הערב- את עליי, כל כך רגועה, הנשימות שלך עולות ויורדות, ושעה ארוכה שאני קרועה בין הרצון להישאר ככה לנצח ובין הידיעה שאם אשתחרר מתחת לגופך תתעוררי והכל ייגמר. בסוף החלטתי להעיר אותך ולוויתי אותך, חצי מתנדנדת, עד הבית. ג'נטלוומן אמיתית. הפעם לא, הפעם רק מדברות עליו. אני כתף לבכות עליה. שתינו יודעות שמוטב כך אך בכל זאת לא יכולות להימנע מלדבר על מה שהיה, או בעצם מה שעוד קורה בנינו (זה לא ייגמר לעולם, אה?)- אומרות שמדובר בחיים אחרים אבל בתכלס יודעות שמתישהו זה ישוב ויקרה. "ואני חושבת לעצמי לפעמים- מה אחרי שאני אפרד מנ' אני לא אנשק את ע'?" שוב פעם החיוך שלי פועם (ברור שכן). "את מושכת ממש, יש לך סקס אפיל מטורף" תודה... תודה (?). מדברות על ל', הדייט הכושל מלפני שנה. היא מראה לי (לבקשתי, יחי האגו) התכתבויות עלי מאז- "מושכת בטירוף, אבל מרגיש לי שהיא פיצית, היא תעשה איתי סקס עכשיו?" (לא, אבל זה לא בגלל הסקס...), "מרגיש לי שהיא לא הבינה אותי (בכעס). היא לא הבינה מה אני עושה באכ"א- שאם אני לא אדאג לרכבים של אנשים הם יישארו בלי, מכינה זה לא 'לחפש את עצמך', היא לא הבינה את כל הקטע עם אבא שלי." חמודה (מצחיק שהיא הצליחה לקלוע לכל אותם הדברים שלא אהבתי בה). מודה, האגו שלי קצת גדל לשמע הדברים, כי הרי ברור שהיא רצתה אותי ולא רק ל"כיף". ועם זאת אני מרגישה קצת רע כי אני יודעת איך זה להיות הצד שמתעסק ולא מפסיק לחשוב, ושלא הייתי רוצה שיחשבו את אותם הדברים עלי (שהם, אין מה לעשות, מעין התנשאות), גם אם זה שנה אחרי וגם אם זה רק לעצמם. עם כל הכיף שבלהרגיש נחשקת- עדיין לא מבינה למה שמישהו יחשוק בי.
ועדיין, הכל שונה, כי גם אם הכימיה ביני ובינה מסחררת, רוב הזמן חשבתי עלייך. שום כימיה שבעולם לא תצליח לפתות אותי אם בדרך נס באמת יקרה משהו...
כימיה פוטנציאלית לעולם לא תשתווה לאהבה לא-פוטנציאלית.
כינוי:
primadona
בבלוג זה
בכל הבלוגים
