אז בסוף הלכתי, גם להפנינג של הבוקר וגם למסיבה בערב.
בבוקר באתי רק כי ידעתי שהיא הולכת להופיע, אבל כמובן שאיחרתי ופיספסתי את ההופעה. לפחות יצא לי להסתובב איתה קצת ולהביא לה את המשלוח מנות שהכנתי לה (ובכנות, מאוד נהנתי מזה).
אחרי זה הלכתי לכל מיני סידורים וביניהם גם קוסמטיקאית (תכלס, ממש נהניתי מהביקור אצלה הפעם, אני מרגישה סופר נשית וזה לא קורה לי הרבה).
אחרי הסידורים החלטתי ברגע האחרון שאני כן אלך למסיבה בערב, כי שניים מחבורת הזאבים ביטלו את הגעתם אז ידעתי שלפחות הזאבים לא יסתובבו כמו חבורה.
המסיבה עצמה רק גרמה לי להרגיש עוד פחות טוב, כי למרות שחבורת הזאבים לא הסתובבה מולי כמו איזה מיצג מעוות של החיים הקודמים שלי, עדיין הרגשתי לא קשורה והלבד שלי רק התבלט יותר אל מול כל החבורות. כדי להרגיש שלפחות אני עושה משהו עם עצמי לקחתי את המצלמה והתחלתי לצלם את כולם, אבל מתישהו גם זה הרגיש כבר מאולץ, אז יצאתי החוצה כדי שלפחות ה"יחד" של כולם לא יגרום לי להרגיש רע יותר. אני יודעת שהיא באה אחרי כי היא גם הרגישה לא הכי קשורה, אבל לפחות היא ישבה עם החברים הלא-כל-כך קרובים שלה והם סתם דיברו.
בנוסף להכל, כל הזמן יש לי בחילות ואני מרגישה דקירות קטנות בחזה.
אין לי מושג ממה הבחילות,
אני יודעת טוב מאוד מי אחראית לדקירות.
התחלתי לדבר עם מישהו וזה פשוט לא הולך, אבל תכלס? זה היה חסר סיכוי מלכתחילה.
תמצאי כבר משהו אחר לשיר חוץ משירי אהבה, זה רק קורע אותי יותר.
כינוי:
primadona
בבלוג זה
בכל הבלוגים
