chamber of reflection

אור הצהריים הבהיר 

נח על עפעפייך העצומים 

על תווי פנייך הגסים 

משרה עליהם חזות 

נינוחה

ורק אני 

מסתכלת במחזה הזה

ולבי 

לא מוצא מנוחה

אור הצהריים הרך 

בין ריסייך מרקד 

מערסל את גופך הכבד 

כאם היה 

נוצה 

ורק אני 

מחפשת מילוט 

מכובד מחשבותיי 

ולא אמצא 

אם תסתכלי בי עכשיו 

תראי בעיקר

שירי אהבה

סליחה

אני אינסופית

אני זרם בלתי פוסק 

של דמעות

אני התגלמות הקיום 

אני כלום 

אני הכי נוכחת שאי פעם הייתי 

אני מרגישה הכל

אני הכל 

בואו 

בואו גלים גדולים

תכסו אותי 

תערבלו אותי 

תטביעו אותי

תרעידו אותי

בואו 

תשטפו אותי

תנקו אותי

תטהרו אותי

בואו;

אחרי שתסיימו איתי 

תישארו 

תרגעו 

תנו לי לצוף מעליכם 

בקלילות

ואז תתנקזו בחזרה 

לתוכי.