נכון להיום כל קבוצות הNBA שיחקו בין 24 ל28 משחקים. בליגה שבה 82 משחקים לכל קבוצה, זה יוצא בערך שליש. חוץ מזה שבת היום, אז יש לי זמן לכתוב:-)
בליגת הNBA שלושים קבוצות - 15 במזרח ו15 במערב. חלוקה זו למזרח ומערב בעצם מחלקת את הליגה לשתי ליגות נפרדות המשחקות גם משחקים ביניהן. כל צד בחלוקה זו נקרא קונפרנס (למיטב ידיעתי אין לנו מונח מקביל בעברית, לפחות לא אחד שמיש). בפלייאוף, כל קונפרנס משחק בנפרד, ורק אחרי שהוכרזה אלופת כל קונפרנס - מתקיימת סדרה בין אלופת המזרח לאלופת המערב.
כל קונפרנס כזה מחולק ל3 בתים של 5 קבוצות - אך לבתים אלו אין באמת חשיבות רבה, מלבד הנציגות שצריכה להיות לכל בית בפלייאוף והיתרון בדירוג לקראת הפלייאוף במקרה של שובר שיוויון כאשר אתה מוביל את הבית שלך.
אין לי מושג איך נקבע המספר של 82 משחקים בעונה סדירה אך זה מספר המשחקים מאז עונת 67-68, בה היו רק 12 קבוצות. (למעט שתי עונות עם שביתת שחקנים שפתיחתן התעכבה ולכן התקצרו). מאז ועד היום בכל פעם נוספו קבוצות חדשות אך מספר המשחקים בעונה נשאר.
כיום 82 משחקים אלו משוחקים על ידי כל קבוצה לפי החלוקה הבאה:
1. 2 משחקים (אחד בבית ואחד בחוץ) נגד כל אחת מ15 הקבוצות בקונפרנס השני (סך הכל 30 משחקים)
2. 3 משחקים (אחד או שניים בבית ושניים או אחד בחוץ) נגד כל אחת מ10 הקבוצות שאיתך בקונפרנס אך לא איתך בבית (סך הכל 30 משחקים)
3. 4 משחקים (שניים בבית ושניים בחוץ) נגד כל אחת מ4 הקבוצות איתך בבית (סך הכל 16 משחקים)
4. משחק 1 נוסף נגד 6 קבוצות מהקונפרנס שלך באופן מקרי לפי מה שמסתדר בלוח הזמנים (סך הכל 6 משחקים)
ברוב הליגות שאנחנו רגילים לעקוב אחריהן החלק במשפט הראשון "שיחקו בין 24 ל28 משחקים" ישמע מוזר. לרוב ליגה מתנהלת במחזורים, וכל הקבוצות משחקות פחות או יותר יחד פעם או פעמיים בשבוע. כך בליגה הישראלית בכדורסל, לדוגמה, נגמר המחזור ה12 אז כל הקבוצות שיחקו 12 משחקים. בכל פעם שיש חריגה מזה משתמשים בביטוי שנקבע במיוחד בשביל זה: "משחק חסר". במקרים קיצוניים זה מגיע להפרש של שני משחקים אם הייתה איזו בעיה באצטדיון או סוגיה משפטית או משחקים של מכבי התנגשו להם עם היורו-ליג (ובזמנו גם עם הליגה האדריאתית).
אבל בNBA השיטה עובדת אחרת לגמרי - לוח הזמנים של כל הקבוצות צפוף במיוחד, כמו גם לוח הזמנים של כל ארנה, שכן הן מארחות תכופות מופעים ואירועים אחרים שאינם קשורים לכדורסל. עקב כך הליגה לא מתנהלת במחזורים כי אם כל קבוצה משחקת מתי שהארנות פנויות עד הגעה ל41 משחקי חוץ ו41 משחקי בית לכל קבוצה עד סוף העונה הסדירה. בליגה שבה משחקים בין 2 ל5(!) משחקים בשבוע, פערים של 4 משחקים, ואפילו הרבה יותר נוצרים לעיתים תכופות. בתור צופה - לדבר זה כמובן יתרונות גדולים - כל לילה יש משחקים, ולפעמים לראות את המשחק של הקבוצה שלך לא אומר לוותר על המשחק הכי טוב של השבוע, כי הם יכולים להתרחש בלילות שונים. בתור צופה בישראל - להיות ער בין 3 ל6 לפנות בוקר זה לא בדיוק סדר יום שגרתי...
תופעה זו של כמות משחקים שונה לכל קבוצה בכל רגע נתון עד קו הסיום הציבה אתגר לNBA כיצד לדרג את הקבוצות. אם כמו בשאר הליגות יינתנו נקודות לכל נצחון ונקודות לכל הפסד הרי שלקבוצה ששיחקה יותר יהיה יתרון משמעותי בהובלת הליגה, גם אם הצלחתה טמונה בכמות משחקיה בלבד. לכן הוחלט לדרג את הקבוצות לפי אחוזי הצלחה - אם ניצחת שלושה והפסדת אחד הרי אתה ב75% הצלחה (שיכתבו בטבלה הליגה כ0.750). ברגע זה, לדוגמה, לטורונטו (הנציגה הקנדית היחידה בליגה) יש 17 נצחונות ו11 הפסדים. אם הייתה נמדדת לפי נצחונות הייתה במקום הראשון במזרח יחד עם קליבלנד, ואם לפי הפסדים במקום השביעי במזרח יחד עם אורלנדו. כיוון שמודדים אותה באחוזים, המתארים את אחוז הצלחתה, היא במקום הרביעי במזרח עם 60.7% הצלחה (0.607). מדד שעבור הליגה הזו מדויק בהרבה.
אבל מה שאחוז הצלחה לא מתאר, זה כמו קרובה קבוצה אל פסגת הקונפרנס. בליגות כדורגל לדוגמה - אתה יכול לראות מה הפרש הנקודות בין ברצלונה לריאל מדריד ולהבין שריאל צריכה לנצח X משחקים וברצלונה להפסיד Y משחקים כדי שריאל תעקוף אותה. אבל כמה משחקים צריך לנצח כדי לטפס מ60 אחוז ל70 אחוז?
כדי לפתור זאת מופיע טור נוסף בטבלת האן.בי.איי - "Games Behind" או בקיצור GB. טור זה מראה כמה פעמים קבוצה תצטרך לנצח את המקום הראשון כדי להשתוות אליו בהפרש בין כמות הנצחונות לכמות ההפסדים. לדוגמה, גולדן סטייט, המובילה את המערב במאזן 26-1 (+25 נצחונות) מובילה ב3.5 משחקים על סן אנטוניו, השנייה במערב, עם המאזן 23-5 (+18 נצחונות). אם סן אנטוניו ינצחו את גולדן סטייט 3.5 פעמים (כן, זה אבסורדי אבל זו הדרך בה זה מתואר) הרי מאזן כל אחת מהקבוצות יהיה +21.5 נצחונות. לאלו מכם שלא יכולים לחיות עם האבסורד הזה, אפשר פשוט לחשוב - עוד 4 הפסדים לגולדן סטייט, ועוד 3 נצחונות לסן אנטוניו הם ישתוו. לחלק את שני אלה יחד ב2, שכן בכל משחק משחקות שתי קבוצות, כלומר נצחון של אחת הוא הפסד של השניה והרי לכם 3.5=2/(4+3).
ועכשיו משנגמר ההסבר הכללי - הנה סיכום שליש העונה הראשון של 2015-2016:
המזרח התחיל קצת משוגע, עם דטרויט(!) בפסגה אך לאחרונה הסדר חזר על כנו. קליבלנד מובילה, כצפוי, מאחוריה ה4 הצפויות אינדיאנה*,שיקגו,טורונטו ומיאמי. ואחריהן משתרכות הנאבקות על מקום בפלייאוף.
ה* שמופיעה ליד השם של אינדיאנה היא בגלל שלא היה ברור איך פול ג'ורג' יחזור מהפציעה. מכיוון שהוא חזר טוב מתמיד, זה רק מתבקש שהם יהיו שם בפסגה עם כל השאר.
3 הקבוצות הבאות: שארלוט, אורלנדו ודטרויט מפתיעות ביכולתן.
ניקולה באטום משחק בהשלם את החסר ועושה כל מה שצריך כדי להביא את שארלוט לאיפה שהיא עכשיו, כולל טיול אפילו למקום הראשון ללילה אחד אחרי רצף 3 ההפסדים של קליבלנד. שארלוט, הקבוצה של ג'ורדן, עשו הרבה צרות לשיקגו, הקבוצה שבה היה ג'ורדן, בשני המשחקים ביניהן עד כה ואם הפלייאוף היה מתחיל היום, ושיקגו היו פוגשים בהם, אני לא בטוח מי היה מנצח.
אורלנדו פשוט התבגרה. אותו צירוף של שחקנים פחות או יותר משנה שעברה אך עם יותר אחריות ויותר החלטות נכונות. אלפריד פייטון, שכרגע הוא השחקן החמישי בטיבו בחמישיה - הולך ומשתפר ולא אופתע לראות אותו במשחק אולסטאר בעוד 3,4 שנים אולי כמלך האסיסטים של הליגה. הרביעיה האחרת - ווצ'ויץ', אולדיפו, פורנייה והאריס עושים תורניות בתחום הנקודות וזה עובד פשוט נפלא.
דטרויט היא ההפתעה מחממת הלב של השנה - אנדרה דרמונד לוקח ריבואנדים בקצב שבו קובי ברייאנט לוקח זריקות, וקולע יותר נקודות מקובי :-)
רג'י ג'קסון הסתבר בתור מכונת נקודות - מעין הגירסה המשופרת של אריק בלאדסו - רכז שעלה מהספסל בקבוצה עם רכז פותח שאי אפשר להתחרות איתו על מקום, עבר קבוצה ופורח בה. הנצחון הלילה בהערכה רביעית על שיקגו, ששבר לי את הלב, היה פשוט מדהים.
אטלנטה ובוסטון, במקום ה9 וה10 עם מאזן חיובי וממש על סף עליה לפלייאוף בעצמם. אטלנטה איבדה את מרכזה לטורונטו, וזה הוציא אותה מאיזון קצת. ג'ף טיג משחק מצוין אבל נפצע הלילה ובתקווה יחזור לשחק בקרוב. אם לא - המאבק יהיה קשה אבל לפחות נראה את דניס שרודר משחק את הכדורסל הכי טוב שלו, זה בטוח.
בוסטון, שעם מאזן גרוע יותר בשנה שעברה עלתה מהמקום השביעי לפלייאוף, מצאה שהשנה יש מאבק הרבה יותר פתוח על הכניסה אליו, בעיקר בזכות 3 המפתיעות לחיוב שצוינו קודם, וזה עוד אחרי רצף של 3 הפסדים. הקבוצה הצעירה הזאת מראה בדיוק את מה שפילדלפיה הייתה צריכה לעשות בבניה מחדש - לשחק את הכדורסל הכי טוב שהיא יכולה, להיאבק על כניסה לפלייאוף ואפילו לשחק בו ולבנות את עצמה מבחירות טובות בדראפט, מטריידים קטנים ופינוי מקום בתקרת השכר לטרייד גדול כשהזמן יגיע. בניגוד לשחקני פילדלפיה, שבטח כבר מאבדים את הרצון לשחק, אם לא את הרצון לחיות, בוסטון מסעירה ומעניינת. איזייה תומאס הנוכחי הוא שחקן מצוין וקלי אולניק מראה סימנים שהוא גם יכול לשחק. לצערו, עד שהוא לא יעשה משהו באמת יוצא דופן הוא ייזכר בתור זה ששבר לקווין לאב את היד, ולקח מלברון עוד אליפות פוטנציאלית...
הניקס שבמקום ה11 מפגרים רק משחק 1 מאחורי הסלטיקס, ובינתיים משחקים כדורסל שלעיתים מפתיע לחיוב, אבל עוד לא גורפים נצחונות, בלשון המעטה. אם אתם רק עכשיו שומעים את השם פורזינגס, כנראה שהכתבה הזאת בכלל לא בשבילכם. אבל איתו ועם מלו, ועם שחקני התמיכה הנוספים לניקס יש סיכוי להשתחל לפלייאוף. אני חושב שמתוך הקבוצות שבמקומות 6-11 דווקא להם יש סיכוי לעשות הכי הרבה צרות לקליבלנד. מה שכן, אם יפגשו את הקאבלירס בפלייאוף זה צפוי להיות כבר יחד עם קיירי אירווינג, ואז אולי גם הסיכוי הזה יעלם...
ואז מגיעות 3 המאכזבות וושינגטון, מילווקי וברוקלין.
את וושינגטון אני לא יכול להסביר. קבוצה עם ברדלי ביל, גם אם שיחק מעט וג'ון וול לא יכול להיות במקום ה12 במזרח. לא חשוב כמה גרוע גורטאט משחק. אולי הם התייאשו קצת מלהיתקל בפלייאוף באחת הגדולות וללכת הביתה מושפלים. הדבר היחיד המשמח שקורה בקבוצה הזאת כרגע זה הדיבורים על קווין דוראנט בשנה הבאה. לפי איך שזה נראה - קשה להאמין שהוא ירצה לבוא לשם, גם אם יחליט לעזוב את הבית שלו (עם האופי של דוראנט, דבר שלא נראה מאד סביר...). אה, כן ויש גם אוטו פורטר שמשחק לא רע, עכשיו, כשכל האחרים משחקים רע.
הדבר היחיד שבמילווקי שמחים עליו הוא זה שהם פגשו את גולדן סטייט אחרי נצחון ב3 הערכות, וזכו להנחיל להם את הפסדם היחיד השנה. הלילה, בגולדן סטייט הם היו קרובים ללנצח, אבל כשאתה קרוב ללנצח את גולדן סטייט, סביר להניח שתפסיד (תשאלו את הנטס,הרפטורס ואת הקליפרס). בזה תמו משחקי גולדן סטייט ומילווקי לעונה. גרג מונרו, שנרכש מדטרויט, דווקא מפתיע בהתאמתו לקבוצה של ג'ייסון קיד, אך בינתיים זה עוד לא התפרש לכדי נצחונות (אולי הוא פשוט לא ווינר?). בכל מקרה, הם בונים על העתיד.
הברוקלין נטס, שלפני כמה עונות היו מין פרויקט גלאקטיקוס של אוליגרך רוסי, מרגישים 3-4 עונות אחרי זה כמו קבוצה שפשטה את הרגל אך מסרבת להודות בזה. וזה לא שאין שם שחקנים טובים, הם פשוט, אתם יודעים, זקנים. מי מהם מנטלית ומי מהם פיזית....
יש עוד קבוצה שרשומה במזרח, ואפילו יש לה סגל והכל אבל היא לא משחקת במזרח. היא נוכחת במגרשים. בוא נאמר זאת כך - אם הייתם לוקחים אותי ועוד 11 אנשים רנדומליים ונותנים לנו לשחק 28 משחקים בNBA - היינו רק הפסד אחד יותר מהם. די פילדלפיה, תעשו משהו.
גולת הכותרת של מאמר NBA שנכתב בימים אלו הוא פסגת המערב. ולכן, אשמור זאת לסוף. אתחיל במערב מלמטה.
קובי ברייאנט הודיע על פרישה מבעוד מועד. מעולם לדעתי מישהו בעולם הספורט לא עשה משהו כל כך חכם. מההוא שכולם רודים בו על זה שהוא ממשיך לזרוק גם כשהוא לא קולע, שהוא הורס לקבוצה שלו את העתיד, שהוא נתח יותר מדי גדול מהמשכורת - הוא הפך לאיש שכל הקבוצה מסתכלת עליו ביראה, המסע שלו במשחקי החוץ האחרונים בכל עיר מרגש במיוחד והשחקנים הצעירים לומדים ממנו המון. זה לא אומר כלום על העתיד של הלייקרס, אבל בעונה הזו הם ישחקו גרוע וזה יהיה נפלא.
במקום ה14 נמצאות אחת הקבוצות המפתיעות של הליגה - ניו אורלינס פליקאנס. הקבוצה של אנתוני דיוויס, הכוכב הגדול הבא של הNBA, זה שבמו שלשתו הגדולה מול אוקלהומה בשנה שעברה דחק אותם מחוץ לפלייאוף ואותם פנימה משחקת כדורסל שמאפיין קבוצת תחתית. אנתוני דיוויס קולע הרבה, אבל מה שבהתחלה היה נראה כמו מאמצי הסתגלות לעונה החדשה נראה עכשיו כמו מגמה של ממש.
מהמקום ה13 ועד המקום ה9 נמצאות קבוצות עם מאזן של 40 אחוז פחות או יותר, ועם הפרש של משחק אחד מקסימום - סקרמנטו,מינסוטה,פורטלנד,דנבר ופיניקס. אי אפשר להגיד על אף אחת מהקבוצות האלה שהיא אכזבה, שכן כולן קרובות יותר למקום ה7 מאשר למקום ה14 אבל עדיין אי אפשר להחמיא רבות לקבוצות עם מאזן של 40 אחוז. בשבילנו זה בעיקר נחמד לראות את כספי משחק הרבה וטוב, את גארנט מכשיר את שחקני העתיד במה שככל הנראה יהיה עונתו האחרונה, את דמיאן לילארד מחזיק קבוצה לבד (בסדר, מקקולום עוזר קצת) את דנבר לא מתייאשת ואת פיניקס מחזיקה מעמד. אבל כאמור אלו לא הסיפור.
במקום ה8 ניצבת יוטה. אני לא יודע אם הנתון הזו נכון אבל תחושתית נראה כאילו זו הקבוצה שכמעט נצחה הכי הרבה פעמים העונה. המאזן שלה עדיין שלילי, למרות משחקים מצוינים של הייורד ופייבורס. פציעתו של רודי גאובר הפכה את הגנתם לפרוצה לחלוטין, אבל הם ישארו בכל זאת במאבק הפלייאוף. לא בטוח באיזה צד של קו הפלייאוף הם יסיימו...
במקום ה7 נמצאת אחת האכזבות הגדולות של שליש העונה הראשון - יוסטון רוקטס. מהמקום השני במערב בעונה שעברה היא התחילה את העונה עם מאזן 4-7 ואז פיטרה את קווין מקהייל. מאז הולך להם קצת יותר טוב והם רק משחק אחד מתחת לקו 50 האחוז. אבל עדיין ג'יימס הארדן, דוויט הווארד וטיי לאוסון מפסיד יותר מאשר מנצחים? משהו לא טוב קורה שם.
במקום ה6 ניצבת המתמידה והמשעממת ממפיס גריזליס. השנה הם משחקים שוב כדורסל איטי ויבשושי אבל מנצחים ביציבות. מאזנם עומד על 50 אחוז, קצת נמוך בשביל מה שהם רגילים אבל אני לא חושב שהם יתקשו להישאר בתמונת הפלייאוף. ושם לא חשוב מול מי זה יהיה, זה ירגיש שוב כמו קרב ביצורים סגנון מלחמת העולם הראשונה וממפיס תפסיד. אם לא בסיבוב הראשון, אז בשני.
ולהפתעת העונה עד כה - דאלאס מאבריקס. הקבוצה הזו אספה את שאריות הליגה, הוסיפה את שארית מה שנשאר מהקריירה של דירק נוביצקי והשאירה את הגאונות של ריק קרלייל. הקבוצה הזו ממוקמת במקום החמישי, וזה אחרי ירידה לאחרונה. אם הם יצליחו להתמיד ולהישאר גבוה במערב, קרלייל יקבל קולות למאמן השנה.
הקליפרס שכרגע במקום הרביעי הביאו שלל חיזוקי ספסל, בעיקר כדי להתגבר על העומק והמגוון של גולדן סטייט, אבל בשני המפגשים איתם לא הצליחו להתגבר עליהם ונכנעו במאני-טיים. במשחק השני הם הובילו כבר יותר מ20 הפרש אך איבדו את קור הרוח ובסוף גם את המשחק. כריס פול, שנחשב כבר שנים לאחד הרכזים הכי טובים בליגה עדיין לא מצליח להתנער מהתווית שנדבקה לו ולהגיע לגמר המערב. הוא לא הצליח לעשות זאת שנים עם ניו אורלינס, ועכשיו כבר גם שנים עם הקליפרס. אגב, שני מועדונים לא הצליחו להגיע למעמד הזה גם בלעדיו. גם השנה, לא רואה אותם מתגברים על האריות הגדולים.
3 הקבוצות המובילות את המערב עושות כל אחת מהן משהו בלתי ייאמן, וכל אחת מהן מובילה על האחרת בפער לא ייאמן.
אוקלהומה סיטי חזרה לעונה הזאת בענק. בפעם הראשונה מזה כמעט ארבע עונות גם קווין דוראנט וגם ראסל ווסטברוק בריאים, וכששניהם בריאים מה שהם מסוגלים לעשות פשוט מפחיד. הצמד הזה הוא היחיד בהיסטוריה המתועדת של הNBA שקלע כל אחד מהם מעל 40 למשחק יותר מפעם אחת. כשראסל ווסטברוק מצליח לשחק באחריות כמו PG אמיתי ולחלק שני אסיסטים על כל איבוד כדור, כשקווין דוראנט כל משחק משיל מעצמו עוד שכבה של חלודה וכשהצוות המסייע שלהם בראשות סרג' איבקה נשאר חזק, הקבוצה הזו יכולה ללכת עד הסוף. המאזן של הקבוצה כרגע הוא 17-9, ואם רק היו מנצחים את קליבלנד לפני יומיים, המאזן שלהם היו מקביל לשל מוביל המזרח.
מאז שנת 1998 סן אנטוניו של גרג פופוביץ' וטים דאנקן עלו לפלייאוף כל שנה, זכו בחמש אליפויות NBA והגיעו לגמר פעם נוספת. היציבות של הקבוצה הזו עם הסגל המשתנה שלה מדהימה. אמנם דאנקן,ג'ינובילי ופארקר היו המרכז בארבע האליפויות האחרונות אבל השנה קוואי לאונרד ולמרכוס אולדרידג' עושה לפחות כמו שלושת הוטרנים. המהלך היחסית תמוהה של הקיץ האחרון - הבאת שני שחקנים חזקים לעמדתו של טים דאנקן, השתלמה כמבריקה ומאפשרת לזקן השבט לשחק רק את הדקות שצריך ולהגיע לכמעט דאבל דאבל במשחק. לקבוצה הזו השנה נוסף עומק מפחיד בתחום ההגנה, והיא מובילה את הליגה בנקודות שהיא סופגת למשחק עם 88 בלבד כשממוצע נקודות למשחק בליגה הוא בסביבות המאה ובמערב אף יותר. המאזן הנפלא של 23-5 עם יחס פלוס נקודות למשחק של 13.2(!) היה ממקם אותה במקום הראשון בכל ליגה נורמלית, הבעיה היא שהשנה יש קבוצה אחת פשוט יותר טובה...
על גולדן סטייט נאמר הרבה - אם דיברו על רצף פתיחת העונה הטוב אי פעם עם 24 נצחונות, ואלו שקראו לו הרצף השני בטיבו בכל הזמנים כשהוסיפו את 4 נצחונות משחקי העונה הסדירה מהשנה שעברה. אם דיברו על סטף קרי כמועמד היחיד באמת להיות MVP בשלב הזה, שאמנם קלע במשחקים האחרונים קצת פחות אבל עדיין עומד על ממוצע של כמעט 32 נקודות למשחק, אם על דריימונד גרין שעושה הכל ורשם בשבוע שעבר משחק ראשון של 5-ב-5 (5BY5) מאז ניקולה באטום ב2012- עם לפחות 5 בכל אחד מהקטגוריות החיוביות הנמדדות (נקודות,ריבאונדים,אסיסטים,חטיפות וחסימות). אם על קליי תומפסון שמדי פעם נכנס כל כך חזק לZONE שאתה יכול להגיד עליו: "אה, אבל הוא קלע רק 27 ברבע במשחק הזה... זה לא מתקרב ל37 מהעונה שעברה" ובכלל על הקבוצה הזו שהציפיות ממנה לחזור על הזכיה כמעט נעלמו לחלוטין שהיא פשוט מרגישה שהיא חייבת להמשיך להוכיח את עצמה, גם בתור אלופה. כדי להיות באמת הוגן לקבוצה הזו, שעומדת על מאזן של 26-1 הדבר הנכון יהיה למנות את כל שחקני הקבוצה, אבל חבל על הזמן, תחפשו בגוגל. אני חושב שכשנעבור את פגרת האולסטאר יהיה מעניין לראות כמה רחוקים הם יהיו מ70 נצחונות. אם לא מאד, אולי גם השיא של שיקגו 72-10 יישבר. אגב גולדן סטייט מובילה בקטגוריית יחס פלוס נקודות למשחק עם 13.4.
הלך הרוח הכללי בין המזרח למערב כבר שנים עומד על כך - המערב גועש וצפוף, קבוצות עם מאזנים חיוביים מסיימות במקום ה10 וה11 בעוד במזרח יש 3-4 קבוצות טובות בפסגה, ומאחוריהן משתרכות כל השאר, שבמקומות 7 ו8 עולות קבוצות עם מאזן שלילי. השנה זה התהפך לחלוטין.
3 אריות המערב הן בבירור המועמדות העיקריות אם לא היחידות להגיע לגמר, מקום 7 ו8 עם מאזנים שליליים ובמזרח כל הקבוצות עד מקום 10 כבמאזן חיובי, למרות שעדיין נראה שיהיה קשה להביס את קליבלנד. רק כדי להבין כמה צפוף השנה במזרח וכמה מרוחק במערב תקראו את הנתון הבא -
ההפרש בין המקום ה1 למקום ה9 (3GB) במזרח קטן יותר מההפרש בין המקום ה1 ל2 במערב (3.5GB). ההפרש בין המקום ה2 ל3 שווה להפרש בין המקום ה3 ל12 במזרח (5GB).
כשנכנסים קצת יותר לפרטים, רואים שהמזרח הוא עדיין המזרח - קצב קליעה איטי יותר והגנות קשוחות. מלבד ה4 האחרונות אף אחת לא סופגת יותר מ100 נקודות למשחק (דטריוט ואטלנטה בדיוק עם 100). שלוש מתוך הקבוצות האלה קולעות גם פחות מ100 למשחק. במערב לעומת זאת קצב המשחק מהיר בהרבה, ורק 2 קבוצות סופגות פחות מ100 למשחק. אבל הריצה של גולדן סטייט, הכח ההגנתי והעומק של סן אנטוניו והכח המתפרץ של אוקלהומה סיטי משאירות אותן בליגה משלהן. בארבע הגמרים האחרונים לברון פגש כל שנה אחת מקבוצות אלה (3 פעמים עם מיאמי ו1 עם קליבלנד). מעניין את מי הוא יפגוש בגמר הפעם....
בבלוג זה
בכל הבלוגים
