Little N

עוד שבוע אני נוסעת מכאן

לוקחת חופש מהכל

מהלימודים, מהמשפחה, מהחברות, מבחורים למיניהם, מעצמי.

אני נוסעת ויש לי חודש להיות מישהי אחרת

יש לי הזדמנות להיות חופשיה לזמן מוגבל,

ואולי אצליח לחזור מחודשת. חזקה יותר, משוחררת יותר, חדשה יותר.

מכירים את התחושה הזו, שאתם בטוחים שכבר הרסתם הכל

ניסיתם כל מה שיכלתם כדי לרמוז לבן אדם מה אתם רוצים

אבל המילים לא יצאו כמו שרציתם מהפה?

ואתם בטוחים עכשיו שהוא וויתר עליכם..

הייתה לכם הזדמנות להשיג את מה שאתם רוצים

אבל בגלל שלא הייתם בטוחים- לא ידעתם מה לומר

חטפתם רגליים קרות. ועכשיו הוא לעולם לא ידע מה באמת רציתם.

אז עוד שבוע

אני נעלמת לחודש

והבן אדם הזה שויתר עליי,

וגם אני מנסה לשכנע את עצמי שוויתרתי עליו

לעולם לא יידע מה באמת רציתי ממנו.

ואז אני לרגע אוזרת אומץ

ומחליטה לדבר איתו

ומשתפנת שוב

כי אם אני אנסה שוב לדבר ולא אצליח

אולי הוא יחשוב שהשתגעתי.. או שאני סתם חופרת

או שאני לא באמת יודעת מה אני רוצה לדרוש ממנו

אני לא מסוגלת להוציא את המילים מהפה כשאני לידו

אני לא מאוהבת הרי.. אני רק רוצה לדעת דברים עליו

אני רוצה שהוא יגיד לי שגם הוא רוצה

ושהוא לא וויתר עליי...

אבל הוא כבר לא ידע

כי נשאר לי שבוע להיות אני הישנה

ואז אני יוצאת למסע של התחדשות

ואולי אני החדשה תוותר עליו באמת

וזה מפחיד את אני הישנה

מאוד

אני חייבת למצוא לו מחליף. 

לא הגיוני שבחור שאני מכירה כל כך מעט זמן,

שיש לו בכלל חברה שגרה איתו יחד,

שהוא אפילו לא הסגנון שלי-

יערער אותי ויוצא אותי מדעתי ככה. 

אני לא יודעת מה יקרה אם אני לא אמצא לו מחליף. 

אנחנו נלמד יחד גם בשנה ב׳.

נכון, אני נוסעת לנקות את הראש אוטוטו,

תקופה של חודש שכולו מסיבות, ים, ואלכוהול. 

רק ככה מנקים באמת את הראש, לא?

אבל כשאחזור, מה יקרה לי?

מה יקרה אם הוא ישכח ממני

ויחליט להציל פתאום את הזוגיות שלו?

מה אם אני אחזור

ואגלה שהוא הציע לה פתאום נישואים?

זה קטע כזה של גברים 

כשאין לך מספיק ביצים לחתוך את זה

אתה מציע נישואים. 

כולם סביבי בוגדים.

עד היום אני בטוחה שבשלב כלשהו בחיים אמא בגדה באבא.

הרי ראיתי אותה כבר שמה עין על גברים אחרים

גם אם זה בצחוק

וגם אם זה באמת, כמו שקרה בטיול בת מצווה שלי. לפני מיליון שנה בערך,

כשהיא התאהבה במשפחה של גבר חד הורי גרוש עם ילדה מאומצת

ונטשה את אבא שלי איתי ועם אחי הקטן. גם אז זה היה "בצחוק".

כולם סביבי בוגדים.

הקראש שכתבתי עליו בחודש הקודם,

טרח לספר לי סופסוף שיש לו חברה. ושהוא מת להתחיל איתי.

אבל הוא לא יכול, וזה מערער אותו, והם גרים יחד,

והוא לא יודע מה לעשות, והוא חושב עליי כל הזמן.

כולם סביבי בוגדים.

חברה מהלימודים, שסמכתי עליה, שסיפרתי לה סודות,

סיפורים אישיים, ריכלתי, שיתפתי, צחקתי,

סיפרה הכל לאחרים, הזונה.

כולם סביבי בוגדים.

גם אני בוגדת בעצמי לפעמים

כשאני שותקת על כל הבגידות מסביבי