Little N

אני חייבת למצוא לו מחליף. 

לא הגיוני שבחור שאני מכירה כל כך מעט זמן,

שיש לו בכלל חברה שגרה איתו יחד,

שהוא אפילו לא הסגנון שלי-

יערער אותי ויוצא אותי מדעתי ככה. 

אני לא יודעת מה יקרה אם אני לא אמצא לו מחליף. 

אנחנו נלמד יחד גם בשנה ב׳.

נכון, אני נוסעת לנקות את הראש אוטוטו,

תקופה של חודש שכולו מסיבות, ים, ואלכוהול. 

רק ככה מנקים באמת את הראש, לא?

אבל כשאחזור, מה יקרה לי?

מה יקרה אם הוא ישכח ממני

ויחליט להציל פתאום את הזוגיות שלו?

מה אם אני אחזור

ואגלה שהוא הציע לה פתאום נישואים?

זה קטע כזה של גברים 

כשאין לך מספיק ביצים לחתוך את זה

אתה מציע נישואים. 

לא שמתי עין על מישהו כבר יותר מדי זמן.

אין לי מונחים קיימים של זמן לתאר כמה זמן כבר לא התעניינתי במישהו.

והנה, לפני כמה חודשים החלטתי שהוא מתאים לי

הוא לא הכי חתיך, הוא לא הכי מגניב, הוא לא הכי גברי

אבל הוא הכי בשבילי

והוא הכי עניין אותי מכל שאר הגברים מסביב

עד שמצאתי מישהו כזה

ועד שהוא הודה שגם הוא רוצה

יש לו חברה

סעמק

אני חושבת שהפסקתי להבדיל בין רגשות.

ברגע שהחלטתי שהתחברתי לבן אדם מסויים,

הגוף שלי מרגיש שהוא מאוהב. או מוצף. או מתלהב.

ואני לא בן אדם מתאהב. אולי כי לא התאהבתי כבר 5 שנים.

אולי כי הפסקתי לקחת גלולות (כן כן, גם זה קרה)

וההורמונים הטבעיים שלי חוזרים הביתה

בכל מקרה, אני מרגישה שאם לא אתאהב במישהו בפול גז בקרוב

אני אתנוון, אני אשכח לגמרי מה עושים,

לא שעכשיו אני יותר מדי זוכרת.. אבל פשוט לא אצליח.

אני צריכה יותר הזדמנויות להכיר, לחדש קצת.

נכון שחברים מנסים להכיר לי ולעזור, אבל אף אחד לא מנסה 

אפילו להתקרב מעט לטעם שלי. כאילו הם שומעים שמישהו מעוניין בי,

ו-אה! בוא נכיר אותך לנועה! זה לא שיהיה לה אכפת שאתה בן 23

עם גשר בשיניים, או שהכרס בירה שלך היא כרס סופגניות רולדין,

או שאתה עדיין נועל נעלי קיפי ב2016.

אני על סף ייאוש, אני אפילו לא מצליחה לכתוב שירים מתוך הייאוש הזה.

ובינתיים- תקופת מבחנים החלה, וגם על זה אנלא מצליחה להשתלט.