חשבתי שאני יצליח...

חשבתי שיעברו הימים ואני ישכח...

חשבתי שאם אתפוס מרחק, נפשי ופיזי כאחד אז לא אחשוב עליו יותר..

אבל זה לא עובד!

מי שיקר ואמר שזה עובד?

הימים עוברים והדבר היחיד שגובר אצלי זה הגעגוע אליו.

נכנסת ךחדר הריק שלי ונשכבת על מיטה זוגית גדולה עם סדינים לבנים שאמורים לתת הרגשה של נקי ורגוע,

אבל במקום זה הכל מרגיש לי בלאגן אחד גדול...

הוא לא כאן! למה הוא לא כאן? 

למה הוא לא לצידי במיטה הזוגית הגדולה הזאת?

היא בטוח לא נועדה רק בשבילי... מתגעגעת לשמוע את הפעימות לב המהירות שלו בלילה. ואת הנשימות הכבדות שלו..

מתגעגעת לזה שאי אפשר להעיר אותו משינה לא משנה מה!

מתגעגעת לקפה שהוא היה מכין לי בבוקר בכוס הלבנה הגדולה עם העלה הירוק של הגראס.

מתגעגעת למאפרה החומה שלו עם הפסל של הפיל.. מתגעגעת לטעם שלו במוזיקה.. מתגעגעת לזה שהיינו קובעים שעה שצריך לקום בה,

וכמובן שהוא לא מתעורר משעון מעורר.. ולי? לי לא בא שהזמן איתו ייגמר..

מתגעגעת לזה שהייתי שוכחת אצלו בכוונה חולצה רק כדי שתהיה לי סיבה לחזור...

מתגעגעת למרלבורו האדום שלו שהיה מונח באופן קבוע על עדן החלון... 

מתגעגעת לזה שהייתי מחבקת אותך הכי חזק שיכולתי... רק שזה לא היה הדדי... מתגעגעת לשיחות המפגרות שלנו על שטויות..

מתגעגעת לזה שהיית מנסה לגרום לי לקנא ואז שואל למה אני כלכך נפגעת כאילו אתה לא יודע שאני מאוהבת בך עד מעל הראש.

אני הכי מתגעגעת למי שהיית בהתחלה. לארוחות בוקר למיטה, לפתקים הקטנים על השידה. לכינויי חיבה שלך,

למבט שהיית מסתכל עליי, למקלחות המשותפות.. למשפטים היפים שלך שהיו קצת קיטשיים..

איך מלהיות הכל הפכתי לכלום?

חשבתי שאני יצליח...

חשבתי שיעברו הימים ואני ישכח...

חשבתי שאם אתפוס מרחק, נפשי ופיזי כאחד אז לא אחשוב עליו יותר..

אבל זה לא עובד!

מי שיקר ואמר שזה עובד?