הקטע הראשון שלי בבלוג.
פעם ראשונה שאני מוציא את זה החוצה.
הכל מתחיל בדוגמא אישית שהייתי מקבל מהאנשים סביבי,אחי שירת ביחידה מיוחדת במג"ב,כל החברים הקרובים שלי שירתו ביחדיות מיוחדת במג"ב ואחרי השחרור יצאו ליחדות כמו אבטחת אישים,מצדה וימ"מ.
כל החיים שאפתי להגיע לימ"ס מג"ב,ועשיתי המון בשביל זה.
תפסתי את עצמי בבית ספר,מבחינה משמעתית(הייתי ילד בעייתי) ובלימודים התחלתי להשתפר,הפסקתי לעשן הפסקתי לשתות,ניתקתי קשר עם אנשים שגררו אותי למטה והתחלתי לתפוס את עצמי בידיים,כל זה כדי להגיע בשיא לתקופת השירות הצבאי שלי.
הגיע היום וקיבלתי בדואר את הצו הראשון שלי...
איזה התרגשות היתה,אני זוכר שחשבתי לעצמי-הנה הפרק החדש בחיים שלי מתחיל!
מפה רק למעלה,ממש הסתכלתי על עצמי בגאווה על השינוי שעשיתי.
הגיע היום של הצו ראשון... קמתי מוקדם והגעתי ללשכת גיוס חיפה.
עכשיו אני יספר קצת על החיים שלי בגדול.
בגלל שהיתי ילד קשה,כל הזמן רבתי עם ההורים שלי אם בגללי ואם בגללם.
הייתי עוזב את הבית לכמה ימים,הולך לחבר או למקום אחר,רק לא להיות בבית.
ואז הגיע היום שהכרתי את חברה שלי,נבנתה מערכת יחסים מדהימה שאין לתאר בכלל.
ולאט לאט נהייתי אצלה בן בית,אמא שלה (אם חד הורית) חלתה במחלה הארורה ונזדקקה לטיפולים יקרים וארוכים.
עם הזמן היא נכנסה לחובות עצומים בגלל הטיפולים וגידול שני ילדים.
החלטתי לעזור לה לצאת מיזה,עברתי על הזמן לגור אצלהם ולעבוד כדי לעזור לה לסגור את החודש ותוך כדי להחזיר חובות משוגעים.
אח של חברה שלי ששירת באותה תקופה בצבא והצליח לקבל אישור עבודה ותש 2(חובה יומיים בבית בשבוע) כדי לעבוד ולעזור לאמא שלו גם.
באותה תקופה שהוא עזר לה,אני הפסקתי לתקופה כדי להתרכז בבגרויות.
ואז הגיע צוק איתן,אח של חברה שלי נכנס לעזה עם החטיבה שלו,ואחרי 10 ימי לחימה הוא נפצע בינוני קשה.
הוא כרגע בתהליך שיקום ארוך וקשה ובעקבות הפציעה הוא לא יכול לעבוד ולעזור לאמו.
באותו רגע חזרתי לעבודה בכל הכוח וקיבלתי כמה קידומים בעבודה.
עכשיו נחזור לחלק של הצו ראשון:
הגעתי ללשכת גיוס ועברתי את התחנות המוכרות:בדיקת שתן,רופא וכו'.
הגעתי לשלב עם המשקית תש והתחלנו לדבר,סיפרתי לה את כל הסיפור והיא קראה לקצינה,סיפרנו ביחד לקצינה את הסיפור והם הלכו להתייעצות.
אחרי כמה דקות המשקית חזרה ואמרה לי שכל הסיפור הוא תחום אפור בצבא לעזרה ואני לא מוגדר חייל בודד.
היא אמרה לי לא לדאוג ושאני יתגייס ויגיע ליחידה ב
הקבועה שלי, שם המשקית טטפל בי.
קיבלתי גיבושים וראיונות לכל מיני יחידות מודיעין,טייס והעתודות כאלה ואחרות.
הלכתי לטייס עברתי כמה מיונים ובסוף חתמתי וויתור.
קיבלתי יום סיירות.
עכשיו חשוב לי לספק לכם משהו,החלטתי שאני מגיע לדובדבן בדרך ישרה! בלי ליפול ממקום גבוה(גיבוש של סיירת ,טייס או חובלים)
רציתי להגיע דרך גיבוש דובדבן רגיל.
הגעתי ליום סיירות שם מקבלים טופס מה הייתי רוצה במקרה שתעבור, מטכל או שייטת,, רשמתי בגדול על הדף "חובלים",רציתי לסיים את היום סיירות אבל לא לקבל כלום.
סיימתי יום סיירות וקיבלתי חובלים,עברתי מיונים וחתמתי עוד הפעם וויתור.
קיבלתי הפעם גיבוש צנחנים,הגעתי לגיבוש ועברתי אותו בהצלחה והיה מעולה.
יצאתי עם הרגשה שבאמת אני לא יכול לעשות את זה יותר טוב.
בראיונות הסברתי למראיינים כמה אני רוצה דובדבן.
כעבור שבועיים שלא נגמרו קיבלתי תשובה-עברתי ואני מאותר דובדבן.
האושר היה אין סופי.
עכשיו המטרה הבאה היא גיבוש יחטי"ות כשבוע אחרי יום הגיוס.
*הגיוס*
הגעתי עם אמא של חברה שלי וחברה שלי לחיפה למוזאון חיל הים בחיפה,ואחרי כמה שעות נפרדתי מהחברה לשלום ועליתי לאוטובוס.
הגעתי לבקום מוכן ומזומן.
התחיילתי ובסוף היום חזרתי הביתה.
יום ראשון הגיע והגענו לאיסוף בתחנת להבים,נסענו בפעם הראשונה לבא"ח צנחנים.
שבוע וחצי מיום הגיוס מתחיל הגיבוש יחטי"ות.
עבר שבוע של טירטורים ואז הגיע הרגע המכריע! גיבוש היחטי"יות.
עד כאן אני יכתוב עכשיו
בבלוג זה
בכל הבלוגים
