להרבה אנשים יש מוטו כלשהו בחיים, או משפטים חכמים שהם אוהבים לצטט. 

לאחרונה התאהבתי במשפט, מוטו, ממש ממש חזק לפי דעתי, ואפילו כתבתי אותו במסך הפתיחה בפלאפון שלי. 

YOLO. 

You Only Live Once. 

אתה חי רק פעם אחת. 

המשפט הזה בשבילי כרגע הוא הכל בחיים. 

הוא מעודד אותי לעשות תמיד את הכי טוב שאני יכול, למצות מכל סיטואציה את הדברים הטובים והכייפים. 

להיות אדם טוב, ליהנות, לצאת לבלות, להכיר אנשים חדשים ולאהוב. 

יש שיר של AVICII שמאוד מסתדר לי עם המוטו הזה. השיר נקרא The Nights, והוא מספר על ילד שאבא שלו אומר לו בילדותו: 

"יום אחד אתה תעזוב את העולם הזה, אז תחייה חיים שתוכל לזכור." 

אני מזדהה מאוד עם המשפט הזה, ואני מתכוון לנצל את המיץ של החיים.

לנסות להגשים את החלומות שלי, את השאיפות שלי, ולחיות חיים שראוי לזכור. 

אחרת, בשביל מה אנחנו פה? 

אני שואל את עצמי את השאלה הזאת הרבה בזמן האחרון. אפשר לומר שאני יוצא בשאלה. אני בא ממשפחה מאוד דתית, ולאט לאט התחלתי לפקפק. 

לשאול שאלות. 

לחקור. 

להתעניין. 

אני יצור סקרן מטבעי. 

לא אהבתי את התשובות שקיבלתי, ויום אחד פשוט שמתי זין על כל הערכים שניסו להטביע בי כשהייתי קטן, ופתחתי את הפלאפון בשבת. 

נחשו מה? 

לא קרה לי כלום וזה היה ממש כיף, משחרר, חופשי. 

עם ההרגשה הזאת הבנתי כמה אני מפספס בחיים בגלל הדת הארורה שהגבילה אותי. 

לקום בשעות מסויימות להתפלל, כל הדברים שאסור לעשות בשבת או בחג, כל המצוות שצריך לזכור לקיים...

כל זה נעלם. 

הייתי חופשי. 

אני מאוד מכבד אנשים שבוחרים ללכת בדרך הזאת, או בכל דרך דתית אחרת, אבל אני חושב שאת הדרך שלי לבינתיים בחרתי. 

הרבה אנשים סביבי היו מופתעים, כמובן. אבל התמודדתי, שרדתי. והנה אני כאן. 

עושה מה שבאלי בערך. 

מנצל את החיים שלי. 

חופשי. 

אז למה אנחנו פה? אני שואל את עצמי.

אני בטוח שלכל אחד יש אידאולוגיה אחרת, או דרך חיים מסויימת שאיתה הוא בחר ללכת. 

אני מאוד מתעניין בזה, ושאלתי הרבה אנשים מה המשמעות שלהם בחיים. 

אני טיפוס 7, זה בעצם אומר שכל המהות שלי, כל האידאולוגיה שלי מושתתת על הנאה וכיף. וזה מה שאני מחפש. 

אני דיי חושב שזה מה שמגדיר אותי. 

אני רוצה ליהנות, והדת הגבילה אותי מאוד. לקחה ממני את כל ההנאות הפשוטות בחיים. 

ללכת לים בשבת, לראות סרטים, לנגן או לצייר בשבת. כי בערך כל מה שאפשר לעשות זה לנוח על ספה ולקרוא ספר. 

אל תבינו אותי לא נכון, אני נהנה לקרוא ספרים, אבל לפעמים לא מתחשק לי דווקא על ספרים. ואת כל שאר הדברים אי אפשר לעשות... 

אז בחרתי בחופש. 

בדרך שלי בחיים. 

ואני מקווה שגם אתם, תבחרו את הדרך שהכי מתאימה לכם, ותנצלו את החיים עד הסוף. 

~שלכם, לב קפוא.