איזה עירבול רגשות.

אני בנויה כך בלי יכולת לפגוע באנשים, בלי יכולת לדחות אותם בלי היכולת לומר להם "לא" לרצות אותם ואז לתרץ.

אבל תמיד עוצרת את עצמי, אף פעם לא בטוחה אם הדרך שאני בוחרת בה טובה לי, לפעמים חוששת מידי מההשלכות ולפעמים פשוט לא חושבת עליהן.

חוץ מזה אוהבים אותי ולא אוהבים אותי האנשים הנכונים והלא נכונים ויש כאלה שאוהבים ורוצים אותי אבל גם לא רוצים אותי, מדברים ושותקים מבלבלים ומנשקים מחבקים ודוחים.

אם לפחות אלה שסביבי היו בטוחים בדבר אחד זה היה כל כך מקל

מקל על הבילבול שלי

על חוסר הודאות

על המלחמה הפנימית

על הכאב

על האכזבה

על כל הכאב ראש המיותר הזה.

פוש

ואולי אני באמת צריכה את זה כדי לא למות משעמום