אני מבולבלת. אני בן אדם דיי מבולבל כמו שאפשר להבין מקריאת הבלוג, אבל הפעם
באמת שתיסכולי התעלה עליי.

במקרים כאלה אני מבקשת להיות קרובה לאלוהים(אלוהים במובן הזה של שליט כל יכול).
לשבת על ברכיו הרוחניות(או ברכיה, כאילו, לכו תדעו) ולשאול למשמעות החיים, לשאול מהי אותה תוכנית גאונית שמובילה אנשים בחייהם, מקשרת בניהם,פוגעת, מכאיבה, משמחת. בלתי מובנת ואין סופית.

אז מה התוכנית עבורי? אפילו לא לטווח הארוך, מה אני אעשה מחר, אפילו לא, מה אעשה עוד רגע, הערב, כשאאלץ לדבר עם חבר שלי-
להגיד עזוב, בוא פשוט נשכח מהכל ונמשיך הלאה לאותו סופ"ש רומנטי שהובטח לי בהורוסקופ או להגיד לו שהוא אדיוט חסר התחשבות ולפתוח הכל מחדש?

"הימנע מקבלת החלטות שאין להשיבן בשעה שאתה עייף או רעב."

- רוברט א. היינליין

ואני מאוד עייפה.

פוש