שוב אני באה אלייך, בחום, עם מסקרה וסומק כי רציתי להיות יפה יותר בשבילך, והרבה חיבוקים והרבה נשיקות ואנחנו מספרים כמה התגעגענו כי בכל זאת לא נפגשנו מאז יום שישי וגם אז רבנו, ופתאום רק אחרי שלוש דקות הטלפון שלך מצלצל, זה האחראי משמרת, הקדימו לך את העבודה ויש לנו שעה עד שההסעה שלך באה אז אנחנו שוכבים ומתנשקים ומתלבשים מהר מהר כי ההסעה כבר הגיעה ואנחנו קצת הגזמנו, אני חוזרת הביתה; עולה את העליה המעיקה הזאת בחום המעיק הזה כשאני עוד מרגישה אותך בתוכי ואתה כבר בדרך לעבודה,
אני מחליפה לפיג'מה ונשכבת לקרוא ואז טלוויזיה ואז מחשב ואז עוד לקרוא ועוד קצת טלוויזיה ומחשב
כמו אתמול, כמו שילשום, כמו מחר. אבל זה בסדר כי אולי נפגש בערב, ונראה סרט כמו שתיכננו ונתכרבל כי בטח תהיה עייף וכבר עשית את העבודה שלך להיום. אז כנראה שלא. אתה צריך עוד לעשות היום אימון וללכת לקבוצה ואז תהיה בכלל עייף וגם ככה מאוחר מידי, אז בואי נקבע למחר כי הלו"ז שלי תמיד פנוי ואתה עובד בבוקר.
ביאס אותי שלא בילינו היום בסוף
ביאס אותי ששוב אנחנו, אני, מתאימים הכל ללו"ז שלך
ביאס אותי שאני מרגישה קטנונית כי הפעם לא תוותר על קבוצה בשבילי
אבל מה שבתכלס הכי מבאס אותי זה שאין לי חיים.
פוש