טוב אני בבעיה קטנה..

אז בפוסט האחרון כתבתי שאני מתחילה לחבב מישהו, בחור שאני משרתת איתו, וגם הוא כמוני משתחרר בקרוב אז זה לא כזה נורא.

הוא חמוד, מצחיק, חכם, אכפתי, ומאוד ברור שהוא מחבב אותי גם..

אבל מה, אני לא רוצה קשר רציני, כי רציני מבחינתי זה מה שהיה עם בובי, זאת הקרבה ונתינה והתפשרות ודאגה ומחוייבות ואני פשוט לא מוכנה לזה עדיין..

וממה שיצא לי לדבר איתו הוא כן מחפש משהו רציני ואני כל כך לא לפגוע בו אבל אני לא מצליחה להתרחק ממנו, אם כבר אני רק מתקרבת.

ומה שהכי מתסכל זה שאני מכירה את עצמי ואני יודעת שבסוף יקרה משהו, כי במקרים כאלו אני פשוט לא יודעת להגיד "לא" לעצמי, אני מעדיפה להכוות, להיפגע ולפגוע מאשר להתחרט שלא עשיתי כלום.

ואפילו הפרפרים שהוא גורם לי..אני לא בטוחה בהם

אולי זאת שוב הנטייה שלי להתאהב מהר, לברוח מהבדידות, אשליות של המוח הפחדן שלי שלא מסוגל להתמודד עם הלבד.

פוש נורא מבולבלת.