אז, מתחילה שוב, דף חלק ודנדש, אך דברי ישארו כשהיו כמו רוב המקרים. הבלוג הקודם יישמר אך ורק לטעמיי זיכרון.
מקום חדש כדי לפרוק דברים ישנים, כדי להתבגר קצת, או כדי לתת לבגרות לבוא לידי ביטוי. בכל זאת כבר בת 25 וזה לא ילדה יותר, איני אישה, עדיין לא, לא אכפת לי כמה ימשיכו לנסות לשכנע אותי או כמה יטענו שאני אישה, יתלחששו שאני בהכחשה... אני אולי לא ילדה אבל אני בוודאי לא אישה ולא ששה להיות כזו. אז הגוף השתנה, דברים גדלו בעקבות גלולות (שנלקחות לבריאותי והלוואי ויכולתי לוותר עליהן), דברים לא קטנים ולא יורדים כי אסור לעשות שטויות, הגלגל צריך להמשיך להסתובב קדימה ולא אחורה, לא משנה כמה בא לו להתדרדר אחורה במורד הגבעה. לפעמים יש לי נטייה לדמות דברים, במקום לומר אותם דוגרי, סתם מסבכת הכל. אז בתכלס, פשוט בא לי ליפול, ובא לי לעשות שטויות שיכולות להרוס את כל מה שעבדתי למענו, שיכולות לערער עוד קצת את נפשי ולפגוע עוד הרבה בגופיאבל אסור לי. לא נראה לי שתהיה יותר דרך חזרה, גם איני בטוחה שארצה אותה, מעדיפה שתהיה לי את אפשרות הבחירה. האמת הכי הייתי רוצה מין כוחות על כאלה שיאפשרו לי להחזיר את הזמן לאחור למקרה ואתחרט.
אז אני קצת משוגעת, טוב נו, יש לי תעודות. אבל בתכלס כולם משוגעים והנורמלים משעממים ברובם. איך בא לי להיות משעממת, רק לכמה ימים. כי אני מהמשוגעים שגם לא ממש מעניינים הם סתם פתטיים ואף אחד לא אוהב אותם. אני לא הסוג הטוב והאהוב. אני אומנם מצליחה להצחיק את הסביבה שלי מידי פעם ובחברות מסויימות כל פעם.. אבל זה כי למדתי לשחק דמויות, להסתיר רגשות.. לא סתם אני רוצה ללכת ללמוד משחק, זה אולי אחד הדברים היחידים שאני עלולה להצליח בהם, בלימודים הכוונה, לא מתכננת להיות איזו שחקנית קולנוע דגולה, לא אקח את מקומה של המלכה (מריל סטריפ למקרה והיה ספק).. זה רק משהו שאוכל להצליח בו בלימודים מבחינת ציונים וכאלה, אני יודעת להיות חרשנית, התאמנתי בתיכון.
אני חופרת לעצמי. הרבה זמן לא כתבתי, נמנעתי, פחדתי. אולי אני צריכה מקום חדש, זה מה שאמרתי לעצמי.
Oh well... here I go again
בבלוג זה
בכל הבלוגים
