ייאוש, בשר, גאווה.

אז זהו. הילדה הקטנה- גדולה שאני יוצאת לחופשת הקיץ האחרונה.

השנה היא קצרה משמעותית מבד"כ כי אני אמורה להתחיל את הקורס שלי עוד לפני אוגוסט (לא יודעת כמה לשתף, אבל זה קורס מקצועי שאני חייבת לסיים לפני תחילת השירות).

גילוי נאות- אני ממש מתרגשת.

אין לי כל כך מושג איך זה יהיה או עד כמה הקורס יעמיק מעבר למה שכבר למדתי בשנה- שתיים האחרונות, אבל אני גם מפחדת לדמיין.

אני יודעת שחשיבה חיובית ודימיון מודרך יכולים להקל עלי משמעותית, אבל אני גם מפחדת שהם ייצרו אצלי איזו ציפיה לשירות אוטופי שתרסק אותי אחרי ההתרגשת של ההתחלה.

פתאום אמרו לי שמחפשים עוד בנות שירות לתקן שלי, ובכלל זה תקן של שתי בנות בלבד. ואחת מהן היא בחורה שסוגרת שנה שניה..

מודה, זה קצת הפתיע.

אם יהיה לי אומץ אני אתקשר לרכזת ואתשאל אותה על העניין.

(אני צריכה שיהיה לי אומץ  )

מחר אני נוסעת אליו. והמחשבה הזו נורא מעודדת.

רק הלוואי שאצליח לשמח אותו, ובעיקר להקל עליו קצת.

הבטחתי שאעזור למצוא דרך להשיג 4,400 שקל בשבועיים הקרובים.

אימל'ה.

בעיקרון יש לי 4,300

אבל הם בחיסכון

ואני יודעת שהמצב לא מצדיק לפדות אותם.

אבל:(

אופ. אני כל כך לא רגילה להרוויח סכומים כאלה!

ובשבועיים.

אמא.

אני מניחה שנקרע את עצמנו בשבועיים הקרובים.

יש לי עכשיו 300

לו בטח גם יש משהו כזה

אבא שלו אולי יעזור עם 1,000

אולי סבתא

אז חסר רק 2,700

יש לנו 12 ימי עבודה, וזה אומר בערך 120 שעות עבודה פוטנציאליות.

נגיד שנצליח לעבוד רק בשכר מינימום

זה אומר 3,000 בפוטנציאל.

זה אומר שנצטרך למלא ביחד 108 שעות עבודה בשבועיים הקרובים

כלומר 9 שעות ביום.

אימל'ה.

הלוואי הלוואי הלוואי.