אסיר חופשי

 אמ;לק - מי שיודע לכתוב טוב על סקס יקבל המון סקס כתוב, מי שגם נראה טוב יקבל את זה במציאות.

אי שם, בשנות התשעים, כשהתחילה סצינת האינטרנט, גלשתי דרך הספק surfree והתשתית כמובן הייתה בזק. הילדות הייתה תמימה אך עשוקה לעיתים, אני הייתי עני וטוב לו, היה לי אינטרנט, מה זה משנה איזה, העיקר שהיה אינטרנט.

לפני surfree היה לנו אינטרנט של אינטרנט זהב לדעתי, הייתה לנו חבילה של חמש שעות שעות חודשיות, ואחריהן היינו משלמים אקסטרה. היינו שני אחים (עדיין, טפו טפו טפו) וחלקנו את חמש השעות בהמצאה החדשה הזו, בחישוב מהיר היו לי שעתיים וחצי חודשיות אינטרנט, שעה ורבע אחת לשבועיים או 45 דקות בשבוע. אבל זה לא הסיפור...

לפני ה-surfree היה את רועי. רועי היה חבר מבית שהיה לו יותר כסף (אבא בנקאי!) והיה להם אינטרנט לפניי, אצל רועי התוודעתי לצ'טים, התבגרות חדשה, פורנו וכמובן סייבר-סקס. התבגרות.

כשפתחנו את ה-surfree אצלנו הייתי יכול לכתוב שורת מחץ, כמו סטטוס של היום, כתבתי - "אין אישה שלא נותנת, יש גבר שלא יודע לקחת", הייתי בן 16. התבגרות.

הסטטוס שיכולת לשים זיהה אותך, יכולת להתכתב עם אחרים שמחוברים יחד איתך, היה מגניב, עד לרגע שילדה אחת הבהירה לי שהמשפט שלי גרוע. אז בן לילה שיניתי אותו למשפט הלא פחות גרוע "בנות שרוצות סייברסקס אליי". זה פתח לי עולם חדש, אני בספק אם דיברתי עם בנות אמיתיות, אבל דיברתי וגדלתי והתבגרתי ממש מהר.

בין היתר נכנסתי לסיפורים של peep ועולם הסקס של ענת, למדתי מהר, גדלתי.

ואז הבנתי שאני קולט מהר ומבין מהר ויודע לכתוב, יודע לכתוב ממש טוב.

ואז הגיעה דניאל.

בהתחלה התכתבתי איתה בצ'ט של תפוז, בהמשך עברנו למסנג'ר, ה-ICQ כבר לא היה מגניב למרום גילנו (17-20). בהתכתבות איתה גיליתי שני דברים, האחד הוא שאני כותב ממש טוב בכלל ובענייני סקס בפרט, השני הוא שבנות חרמניות כמו בנים ולעיתים אף יותר (מחזור?). הייתה תקופה יפה, עם המון תמונות מרשימות, שיחות וידאו מדהימות, והמון אורגזמה, היה חסר משהו אחד - הנוכחות הפיזית שלי. פחדתי שזה יהרוס. זה אכן הרס.

אחרי דניאל הגיעו בלוגים שלמים ובלוגריות שגמרו אחת אחרי השניה. כאלה שנעלמו ביום וכאלה ששמרו על קשר תקופה ארוכה (עד שהשיגו חבר "אמיתי" בדרך כלל), הפרט המשותף לכל - אני לא צריך להיות שם פיזית, אני צריך להיות שם בכתיבה או בדיבור אך לא במראה.

היום יש את נופר ואת אולגה, הן מתות עלי אך לא נפגשות. זה מסוכן מדי, זה יהרוס את החוויה והן גומרות שוב ושוב ושוב והן לא יודעות אחת על השניה, שזה הכי דפוק לדעתי.

הייתה גם גאיה, לגאיה ישר שלחתי תמונה, וזה הרס, ותם ברגע שהיה לה חבר.

והייתה עוד אחת, עלומת שם, כי אני באמת לא זוכר אותו. היא הייתה נסיכה אמיתית, תוך כמה שיחות היא הגיעה לשיאים. נפגשנו, פעם אחת וזה נגמר. לא תרתי משמע.

אז מה עדיף? אישיות כובשת ומראה חצי כוח או מראה מדהים ואישיות חצי כוח? 

אני יודע מה עדיף פה, בסצינה האינטרנטית, עדיף להמשיך לכתוב ולדבר ולא להיפגש, עד שתבוא זאת שתשנה את דעתי.

שבת שלום,

שון,

הזאב הבודד