אסיר חופשי

שון הוא בעל אינטילגנציה גבוהה. הוא גם בעל אינטלגנציה רגשית גבוהה. אחד מהדברים שהוא זוכר שהיו כתובים בחו"ד שלו היו שיש לו אינטלגנציה רגשית ברמה גבוהה.

הוא יודע לזהות את כל העובדים שלו, מתי הם שמחים, מתי לא, מתי הם מאושרים, מה עובר להם בחיים ומה לא.

הוא נופל רק במקום אחד - מערכות יחסים.

היא רוצה אותי? היא לא רוצה אותי? כיף לה איתי? רע לה איתי?, אלה המחשבות שטורדות אותו, והוא לרוב מעדיף לוותר הטמבל.

מספרים על אחת בתיכון שדיברה איתו המון, הוא לא הבין שהיא בעניין.

מספרים על אחרת שהייתה איתו בתנועת נוער, כשהוא חיפש את עצמו בשישי בערב בהשתלמות שלהם, היא הצטרפה אליו לחיפושים, הם המשיכו לחפש כל הלילה והוא לא הבין.

מספרים על זאת שהתחילה איתו בעבודה, והוא לא הבין עד שלא הדביקה לו נשיקה.

מספרים על מיטל, שישבה עליו בכנרת, קרובה מאוד, צמודה, לפה שלו, והוא לא ידע לעשות את הסנטימטר האחד הזה.

כי הוא אכל הרבה כאפות שון, המון, עד שהתחיל להיזהר, מאוד.

עד כדי שחושיו קהו והאינטלגנציה שלו נכחדה.

הוא אחד החריפים שון, מזהה מהר, מגיב מהר, מפלרטט כל הזמן, אבל הגרוש ללירה תמיד חסר שם, בגלל העבר.

הוא כבר נזרק כי הוא היה מהיר מדי ונזרק כי הוא היה איטי מדי, ונתאהב כי הוא היה מהיר ונתאהב כמו הוא איטי, אך לעולם

לעולם

לא ידע לעשות את הבאלאנס

את האיזון

מספרים על עדי

שלקחה אותו להשתכר שוב

ושוב ושוב

וכשהניח את ידיו עליה

היא לא הזיזה

וכשהתקרב

לא התרחקה

אבל הגרוש ללירה

לא היה שם

זהו הסיפור של שון

זהו הסיפור שלי

האסיר החופשי