אני לא מאמין שגם אני חטאתי לשורה מתוך שיר בכותרת :/
ולגופו של עניין...
בגיל 15 נסעתי עם חברים לאילת
בפעם הראשונה
במהלך הטיול היה לנו דיון ארוך ואינטנסיבי על ביגוד
ביגוד לאירועים
ביגוד לחדר אוכל
ביגוד לעבודה
הודעתי שאני בחיים, בחיים לא אלבש עניבה
ספורט אלגנט תמיד
נעלי התעמלות תמיד
FF
בגיל 16 טסתי ליוון
טיול מאורגן
עשו לנו תדריך "תרבות"
כך זה הישראלים, רוצים אירופה אבל מתנהגים מזרח
כחלק מהתדריך הודיעו לנו שלחדר אוכל לא נכנסים במכנסיים קצרים
בדגש מיוחד על ארוחת הבוקר
התלבשתי לראשונה בחיי בצורה שלא נוחה לי
למען התרבות
הכיבוד
FF
בגיל 22 התחלתי לעבוד במוקד שירות
אני עוד הגעתי עם חולצות סוף מסלול
חבר הגיע מכופתר כל בוקר
היה נראה לי מוזר
FF
בגיל 23 נסענו לאילת
לבשתי מכנסיים ארוכים לארוחת הבוקר
הייתי היחיד
FF
בגיל 25 עבדתי במוקד שירות אחר
אחראי משמרת
התבקשתי לזרוק את כל חולצות סוף המסלול
לבוא עם מכנס ארוך תמיד
להתגלח
להסתפר
להתיישר
FF
בגיל 27 קיבלתי קידום
ניהלתי את המוקד
חולצות הטי של קסטרו הפכו לפולו
הג'ינסים הפכו לאלגנטיים יותר
הבוסית שלי הגיעה רק עם מכנס שחור לעבודה
אוי לי אם אני צריך להתקדם עוד יותר
FF
היום נוסע לחתונה
קיבלתי תדריך "תרבות"
כך זה הישראלים, מה שלא עושים - לא עושים את זה נכון
התבקשתי לא לבוא עם מכנסי ג'ינס
לא לבוא עם נעלי התעמלות
מכופתר חובה
להתגלח
להסתרק
מספרים על יהודי זקן אחד שנקלע למסעדה
הוא היה רעב מאוד, אך לא היה לבוש בקוד הלבוש של המסעדה
קיבל שירות מינימאלי
כמעט ולא התייחסו אליו
כשסיים לאכול, השאיר טיפ מינימאלי
למחרת הגיע שוב למסעדה
לבוש בהתאם לקוד הלבוש של המקום
התייחסו אליו בהתאם
פירפרו סביבו
כשסיים לא השאיר טיפ
בעל המסעדה יצא אליו ושאל אותו מדוע אתמול השאיר טיפ (גם אם מינימאלי) והיום לא
הוא אמר לו: "אתמול אני קיבלתי שירות, גם אם מינימאלי, היום הבגדים שלי קיבלו שירות, אם הבגדים יירצו שישאירו לכם טיפ
זו הדעה שלי על רגל אחת
לימים טובים ופחות רשמיים
שון
שהולך לחגוג הלילה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
אסיר חופשי