המון השתנה מאז הפעם האחרונה שכתבתי פה.
הספקתי להתאהב ולהתאכזב וזה מצחיק שהפעם מדובר בגבר אחר, והמשפט שכתוב בכותרת כבר לא תקף כי זו הפכה להיות אני ולא הם.
זה מצחיק.
מצחיק לחשוב שהפכתי לאדם השמח ביותר באדם כשמבפנים אני מרגישה מרוסקת ובודדה ושהשעות הקטנות האלו של הלילה מוציאות ממני את מה שאני באמת. עצובה.
אז הפסקתי ללמוד בתחילת השנה, אני אמורה להיות ביא' אבל נשבר לי הזין והיה עם זה סיפור ארוך וכנראה אני אהיה עוד אפסית שלא יצא ממנה כלום בחיים שלה.
יש סביבי חמש עשרה דקןת תהילה שאני לא יכולה לפרט כי אז תתגלה הזהות שלי ובקיצור זה לא משהו.
ויש אותם.
שני גברים העונים לשם עידו.
את העידו הראשון הכרתי בעבודה (אני עובדת במלצרות כבר שנה) והחופש הגדול ביחד איתו הייתה התקופה הכי מדהימה בחיים שלי,
הוא רצה אותי ואני התלבטתי והוא לא עשה מוב ואז התעצבנתי והחלטתי אני להיות הראשונה שתשבור את הקרח, שלחתי לו הודעה,
המשכנו לדבר - הוא סוף כל סוף הזמין אותי לצאת איתו ומפה לשם היסטוריה.
הוא עזב בחורה בגללי, ועזב אותי בשביל אותה האחת.
נשבר לי הלב.
הייתי תקועה על המניאק כפול מהזמן שהיינו ביחד ובכל לילה הייתי מדמיינת שהוא מחוץ לבית שלי עם האוטו ואומר לי ״התגעגעתי״.
מההתחלה אמרתי לבן שרמוטה הזה ״תעשה מה שעושה לך טוב, אני אשמח מכל בחירה שתעשה.״
והוא תמיד ענה לי ״את זו שעושה לי טוב.״
אז נפלתי למילים שלו.
ובדיעבד אני מתחרטת שלא אמרתי לו ״אז כוסעמק מהמחשבות והתסבוכים, בוא פשוט נהיה.״
הייתי צריכה להגיד לו שאני לא רוצה שהוא ילך.
או לא להגיד לו בכלל.
כי אולי רמזתי או אמרתי בעקיפין או שאולי פשוט המוח שלי החליט לעוות את המציאות.
אבל בעיקרון טוב לו איתה. זה עבר לי, בסופו של דבר.
היו לי הרבה ריבאונדים אחריו עד שהגעתי לעידו השני.
זה משהו עם השם הזה, אני נשבעת.
אותו הכרתי בדרך שאני לא אפרט.
אבל השיחה הראשונה שלנו התחילה ככה.
״היי״
- ״היי״
״בת כמה את?״
- ״17״
״אני 18״
- ״נחמד״
״שמעי בואי נהיה פתוחים מראש, אני עוזב את הארץ עוד חודש. להמשיך לשלוח לך הודעות?״
וברור שאני מטורפת, אז למה לא?
חודש מטורף עבר עלינו ביחד, והוא עוזב ביום חמישי.
לפרוטוקול, השעה עכשיו שלוש בלילה של יום ראשון. זאת אומרת - היום(/מחר) זו הפעם האחרונה שאני אראה אותו כל החיים שלי.
אז מראש אמרנו שלא נתאהב ואמרתי לעצמי שאני לא אתאהב בו ובאמת אני לא מתאהבת בו.
אבל לעזאזל, בכל פעם שהזמן הולך ומתקצר אני מתבכיינת בלב שהלוואי שהגלגל היה חוזר אחורה והיה לי עוד זמן להנות ממנו.
הוא בן אדם מדהים. הוא מיוחד, יש לו קסם.
כל כך כיף לי איתו שאני מאבדת את העשתונות.
בא לי לשכב איתו, בא לי לחוות אותו, בא לי להיות איתו.
אבל הוא עוזב ואני בתולה וכוסעמק עם החוק המפגר בראש שלי שסקס אמור להיות רומנטי וקיטשי ולפחות עם אותו אחד.
כי אני כל כך יודעת שזה יהיה איתו כמו שזה אמור ואני כל כך יודעת שיש לי את הביטחון שאני צריכה איתו ואז הוא יעזוב ואנחנו לא נפגש ואני ארצה אותט שוב קרוב.
אבל ביום שבת קיבלתי מחזור. אז הפנטזיה הזאת כבר לא תקרה.
בקיצור הייתי צריכה לפרוק שאני ממש רוצה שעידו יישאר.
זה תקף לגבי שני העידויים. אבל כרגע השני יותר רלוונטי.
הייתי רוצה שהוא ילך לשם לשבוע ויבין שעבודה בחו״ל זה לא בשבילו ושהוא יחזור ונתחבק ונתאהב כמו שצריך ואני לא אספור את הדקות הספורות שיש לי איתו.
ואני לא מצליחה להוקיר על הזמן שהיה לי איתו ולראות את חצי הכוס המלאה וזה עוד יותר מבאס אותי.
אז עכשיו אני הולכת לישון,
מקווה שאצליח להירדם, ושמחה שחזרתי לכאן לפרוק ולכתוב.
דרך צלחה שתהיה לי, לילה טוב. תהיו אנשים טובים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
LittleBlackAngel