תן לי סיבה להאמין ש

לבשתי את החזיה היפה שלי, ההיא עם התחרה. 

קישטתי את עצמי בשרשרת חדשה ושמלה שחורה עדינה, כזאת עם מחשוף שמצדיק את החזיה.

 סידרתי את הבית והתבשמתי, שוב ושוב ובין סיגריה לסיגריה. 

אמרת שאתה אוהב את הריח שלי. ונמנע מעישון. 

התאפרתי, עם הקו השחור מעל העין והאודם הורוד וכל הדברים. 

שוב ושוב פסעתי הלוך וחזור. 

ולא באת. 

ואתה לא מבין כמה זה כואב לי, שם בפנים. 

משהו בי התכווץ וכאב. כאב חד ותוקפני. 

לא זוכרת מתי חיכיתי ככה למישהו. 

אז הורדתי את השמלה השחורה העדינה וגם את השרשרת. 

זרקתי את החזיה לצד וחזרתי לפיג׳מה שמלווה אותי יותר מידי לאחרונה. 

שטפתי את האיפור מהפנים ובלי מילה נכנסתי למיטה. 

שוב לבד. 

כבר שכחתי מה זה לישון ביחד.