יש את העניין הזה... שנפל עליי פתאום...
ספק הקיץ המתקרב, ספק השנאה העצמית שמתגברת
(הייתכן שזה בגלל העונה..? מן אלרגיה של עצמי לחילופי עונות המתבטאת בשנאה עזה וחולשה ?
או זאת אמא שהורידה בהפתעה כמה קילוגרמים וחזרה להיות מעצבנת? )
הייה השינוי שאתה רוצה לראות בעולם . או משהו כזה. בלה בלה בלה. שינוי. צריכה שינוי.
להפסיק לשנוא את עצמי זאת מטרה נעלה,
לגרום להורים שלי לראות אותי באור אחר זו מטרה טובה גם כן,
להפסיק לדמוע כל פעם שאני חושבת על העניין (היי, אפילו עכשיו, להקליד בזמן שהדמעות מכבידות ומסתירות לי את המקלדת..)
חלשה. חלשת אופי שכמותי.
בשנים האחרונות למדתי על עצמי הרבה מאוד דברים. אם לדייק אפשר לומר שהתהליך הזה קרה בשנה וחצי האחרונות. או קצת יותר .
אני יכולה לומר בבירור שאני לא חובבת אדם. כלומר.. אוהבת חברת אנשים, אבל יודעת מאוד בפשטות אילו אנשים אני פשוט לא אוהבת.
אם נצמצם זמנים, אני יכולה להצביע על השנה האחרונה, השנה שלי בצבא, כתהליך מחשל ומשנה מאוד.
נהייתי הטיפוס השקט, הנעלם מן העין, האדם שלא הייתי מעולם....
ועם כל זאת אני יודעת להצביע על מצבים וסיטואציות ותהליכים שאני לא אוהבת ומעדיפה לא להיקלע אליהם שוב.
תהליכים שגורמים לאנשים לשפוט אותי למען דברים שלא מספיק חשובים לי. מבחנים שלא מספיק חשובים לי .
בחינות שגורמות לכל העולם לבחון אותי במיליוניי עיניים כשזה לא מספיק חשוב לי פשוט.
הסיטואציות הכי לא נוחות לי בעולם הן כנראה אלו בהן אני עומדת למבחן .
אלו שבהם ניתנת ההרגשה שעל הפעולות הללו יקומו ויפלו שארית חיי.
כמובן שתחושת ההתעלות וההצלחה בסוף התהליך מפצים על הכל... אבל התהליך קשה לי מידי. תהליך השפיטה.
ולכן אני מוכנה לוותר על התענוג שבסוף אם משמעות הדבר היא וויתור על התהליך.
זה בסך הכל צהל זה בסך הכל צהל.
להזכיר לעצמי שוב .
הבעיה היא שצהל הוא מרכז חיי בחודשים אלו. וכשאני חוזרת הביתה זה קשה מידי ... כל הסיפור הזה של למצוא את החברים שלי.
החברים של הבית או משהו כזה.
האנשים שלצידי באזרחות (?) או לפחות עוד לפני הצבא.
חייבת שינוי אני צריכה את השינוי הזה ומוכנה להיאחז בו בשיניים. כי קשה לי וקצת נמאס לי.
שוב, כרגיל. הלבד מכביד עליי. מכביד מידי. קשה קצת ככה. כשלכולם מסביב טוב, ואני... עדיין לבד.
או שמא.. שוב לבד? אחד מהם ללא ספק.
אלוהים... לא כתבתי יותר מידי זמן. התהליך הזה, ההרגשה הזאת..
הפריקה הלא מובנת לכל והאבן הענקית שירדה לי בדקות האחרונות מהלב.....
המשפטים שלא קשורים אחד לשני אבל במקום כלשהו במוחי נשמעים הגיוניים כבירה קרה ביום שמש.
משהו פה בסדר. משהו בי בסדר. אני חייבת למצוא מה.
חייבת להבין איפה כשלתי.
וכשלתי הרבה. כלומר.. אני יודעת איפה כשלתי. בין החינוך מבית-אם לבין הצורך שלי למרוד באותו חינוך..
משהו השתבש שם באמצע, וגרם לי לשנוא את עצמי. או כל דבר שכולל את המראה שלי, בגדים, אכילה..
ועדיין. אני אוהבת אוכל. איפה כשלת את אמא?
משהו לא בסדר . אני לא בסדר. אני משתגעת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Better than me