תן לי סיבה להאמין ש

את רוצה להשוות מה אני קיבלתי בגיל הזה מול מה היא קיבלה?

בגילה היום? את באמת רוצה להיכנס לזה?

שנדבר על זה שלא ביקרתם אותי בצבא אפילו פעם אחת? וסגרתי פי שתיים ממנה ב"גיל הזה".

שנדבר על זה שבגיל 21 שלה היתם נוסעים לבקר אותה בכל מקום בארץ שהיא בחרה לגור בו, ואותי..

טוב, אתם כבר מודיעים מראש על העצלנות. 

אז אל תשווי לי עכשיו. 

תפסיקי, תפסיקי לבסס את החיים שלי על החיים שלה. 

את הטיול שלי לפי "החווייה הגרועה שלה, אל תחזרי עליה".

תשתקי כבר, ותני לי לחיות את החיים שלי. 

"תוותרי לה, אל תיכנסי איתה לזה". למה. למה הפעם אני צריכה לוותר. 

אני רוצה להתפוצץ עלייך, אבל אני אוהבת אותך אמא. באמת אוהבת אותך. 

אני לא יכוהל לעשות את זה, כי אני יודע למי יכאב ולא רק לי. 

שאני אגיד לך את כל האמת בפנים?

מה שאני באמת מרגישה ?

יאללה אמא, לא בגיל 16 ולא בגיל 21, מעולם לא הצלחתי ולעולם לא אצליח. 

"אני.. צריך שנפסיק לדבר לתקופה" . אדיוט, אתה זה שחזרת לדבר איתי. אני שתקתי. 

לוקחת צעד אחורה מכל האנשים בחיי. לסמוך על אנשים מתגלה ככאב, לאט לאט, יותר ויותר.