אני כותב לך כאן כי לפעמים קשה לי לדבר,

עם כמה שאני אומר לך, קשה להסתיר את האמת,

אני מפחד,

אני מפחד כי ייקחו לי אותך, אני יודע,

אני מפחד כי כשאני בוכה, רק אני שומע,

אני אוהב אותך כלכך, שזה כבר מסוכן,

כי אם לא תהיי לצידי, אני לא אשאר כאן,

אני אלך לי למקום אחר, בו הבדידות אינה מילה גסה,

אבכה לי כמה שיותר, אתמכר ללחי הנמסה,

לפעמים כיף לבקר, בעולם שבו אתה לבד,

אבל כמה מסוכן זה להישאר, בלי אף אחד,

וזה לא שאין לי חברים, זה דווקא יש בשפע,

אבל זה לא מדד האושר, את זה כל אחד יודע,

הלוואי והזמן היה עוצר, אז לא היה לי לאן למהר,

הייתי יושב ומהרהר, חושב אולי לעזוב לעולם אחר,

כאן לא קל, לחסרי הביטחון העצמי,

עד שבא הגל, שסוחף אותך לחוף השני,

מתי הגל הזה יבוא? האם הוא בכלל מתכנן להגיע?

ומה עושים עד אז? אני מפחד אפילו לנסות להביע..

נשארים חסרי כל? מפחדים לצעוד? לעמוד? לשכב?

הולכים על כל הקופה? אני נאחס, אין מצב,

עד מתי נמשיך לצחוק על עצמינו?

עד מתי נצטרך להעמיד את פנינו?

לא, אני לא רוצה שתקרא לי שמן, זה אף פעם לא מעודד,

זה שאני מתופף בתגובה על הבטן זה כי אין דרך אחרת להתמודד,

אולי יבוא יום שנעמוד על שלנו? בא לי להעליב את כל הרזים,

את כל מודל היופי הנאלח, את היפות, היפים, החתיכות והחתיכים,

את כל המעצבים, המאמנים, המתאמנים והנאמנים,

את כל המשקיענים, שקונים בגדים ואיפור בים מזומנים,

את כל אלה שמתרכזים ביופי,

את כל המצטיינים שהזניחו את האופי,

את ההוא עם הגיטרה, והזמר עם המיליון,

וההוא שדקר רק כי ההיא יצאה מהארון,

אני רוצה עולם של אנשים כמוני, לא דוגמנים עם קוביות,

אני רוצה להרגיש פעם אחת מתאים, ולא "ההוא עם הבעיות",

בא לי להסתובב ברחוב, שמלא באנשים ממוצעים,

בא לי חברה לא מושלמת, שיהיו בה קצת פגמים,

אני רוצה ללכת, לעולם של אנשים סבירים,

רק תתנו לי, לחיות חיים קצת משוגעים,

בלי לקבל מבטים על זה שאני לא בסדר,

בלי להרגיש כמה שזה מוזר לא להיות חלק מהעדר,

מה בסך הכל ביקשתי? קצת הוגנות?

מה בסך הכל רציתי? להיות חלק מהמציאות?

המציאות אולי פגומה, כמוני, ואת מושלמת,

אבל עכשיו את מבינה? שאני לא יכול לתת לך ללכת?

בלעדייך הכל יתקוף אותי בחזרה, מבלי שאוכל להתחמק,

בלעדייך אני אציע את גופי למכירה, לכל מי שירצה רק לשחק,

להעליב את רגשותיי, כי לשמן אין רגשות,

להדמיע את עיניי, כי רק לרגע העזתי להשאירן יבשות,

אולי יום יבוא ולא אצטרך אותך איתי אהובה,

אבל עד שאמות והיום הזה יגיע, אני צריך אותך קצת יותר קרובה...