איך מצליחים לנהל מערכת יחסים עם מישהי שנמנעת ממגע ויותר מדי חיבוקים ונשיקות?

קשה לי, אני רוצה אותה קרובה, אני רוצה שכשאנחנו יחד אנחנו נהיה הכי קרובים שאפשר, אני אוהב שהיא נוגעת בי, לאו דווקא באופן מיני, בכללי, שתחבק ותנשק ותמשוך אותי למיטה אם אני רק אגיד לה שאני חייב ללכת... 

אני רוצה לנשק אותה עד שיינשרו לי השפתיים וייגמר לי האוויר, אני רוצה לחבק אותה עד שיישברו לי הצלעות ולהסתכל עליה כלכך הרבה עד שאתעוור מהיופי שלה... אבל... היא קצת פחות...

זה לא שהיא לא אוהבת, היא אוהבת אותי והיא לא נגעלת ממני או משהו כזה, היא פשוט קשה עם מגע, היא שונאת קיטשיות, היא שונאת חיבוק של יותר מ10 שניות ונמאס לה מהנשיקה אחרי כמה שניות... קשה לי עם זה, זה מרגיש כמו דחייה, זה מרגיש כאילו אני נלחם מול כל העולם, כל הזמן, ואז כשאני מגיע לרגעים איתה לבד אני צריך.להמשיך להילחם על כל דקת יחס ממנה, להלחם בפייסבוק ובאינסטגרם ובחברה שלה שלא מפסיקה לחפור כבר חודשים על האקס... נמאס לי ממלחמות, אני רוצה שהיא תשכב לידי ותשים את הכל בצד כשהיא איתי ותלטף אותי ותגיד לי שהיא אוהבת אותי, רבאק אתם יודעים כמה קשה לי להוציא ממנה את זה? 

שוב, זה לא שהיא לא אוהבת, אני יודע שהיא אוהבת, ושהיא אוהבת שאני מנשק אותה, ומחבק אותה, אבל.. היא גם אמרה לי את זה... קשה לה עם הצמידות וה"דביקי" וה"קיטשיות"...

ולי? לי קשה בלי זה, כי אני מרגיש בכל פעם שהיא אומרת לי "די" או מרחיקה אותי, וגם אם בצחוק היא קוראת לי "מציק", אני מרגיש את אותה הרגשה מהילדות, את הדחייה מכולן וה"לא" המהדהד שתמיד ישב לי בראש, אני מתחיל להריץ את כל העלבונות שאמרו לי בילדות ומשהו דופק לי בראש שזה עדיין ככה ושהיא בכלל לא אוהבת אותי, והראש עובד שעות נוספות והגוף מנסה להשיג יחס אז אני מפנה לה גב ומתעלם עד שהיא תבקש ממני שאסתובב, כמו ילד קטן, אבל... זה רק כי אני צריך את היחס הזה... אני צריך שהאחת שאיתה אני רוצה לחיות כל החיים שלי תדע לזהות מתי אני צריך אותה, ואת המגע שלה, ושהיא תוכל לתת לי אותו...