אז ניסיתי לכתוב שירה..

אני מחכה לאביר על הסוס הלבן

אני מחכה לו בשמלה לבנה

עומדת ליד שער הורדים

כמו חזיון של משורר אהבה

אני עומדת לבד, זרי בידי

השיער מתבדר ברוח , השמלה מרקדת סביבי

כולנו מלאי ציפייה לקראת האביר שלי

 רק קוצי הורדים דוקרים אותי

הדם נוטף ומטפטף

אני מחכה לאביר על הסוס הלבן

אני מחכה לו בשמלה לבנה מוכתמת בדם

החושך ירד על השמלה והיא שחורה אדומה

כמעט כמו אות אזהרה

הפרחים התייבשו ונבלו

אך אני עוד עומדת , מחכה בשער

אני מחכה לאביר על הסוס הלבן

אני מחכה לו בשמלה מכוערת ולא מזמינה

איפה הוא , הנלכד בשיח בר ?

לאור הירח אני רועדת מקור

פניי נחרשו בקמטים

בעונות השנה החולפות

קציר ועוד קציר , הנשים מלקטות .

זקנתי ואיני עוד עומדת , יושבת למרגלות שיח פרא

אך עדיין מחכה לבואך

הו מתי כבר תגיע, מלאך המוות , הוד רוממותך