(ספיישל יום המשפחה)
מעשה בדיין אחד בארץ ישראל ולו שש בנות, ויעצב החכם אל ליבו יען אשר בן אין לו.
ויהי היום, ויחלום החסיד חלום. והנה בחלומו מלאך וחרב שלופה בידו. ויקרא אליו המלאך מן החלום, "מה לך רבי כי תבכה, הלא בתורה אתה עמל ופרי עמלך עתיד אתה לקטוף לעולם הבא. יהלומים ומרגליות לרוב". ויען החכם "הכיצד לא אתעצב וכבר הנני בערוב ימי וכל חיי עמלתי בתורה אך טרם זכיתי בבן אשר ימשיך דרכי ויהי לי למחמד נפש אשר כל רואהו ישאל הבנך הוא? ואשיב בגאווה אכן. מחלציי יצא עלם מוכשר זה והיה למנהיג וגדול בישראל".
"האמנם בבן חפץ הינך?" שאל המלאך. "בכל ליבי", השיב החכם בדמעות. "ואם לא, למה לי חיים"
"הבבן חפצה נפשך או שמא באדם אשר יפאר שמך בעולם ואשר תוכל להתגאות בו?!"
"כלום אפשר להתפאר בבת?" תמה החכם. ויען המלאך "כלום לא הוליד חזקיה את מנשה? ומה לך איפה כי לבטח אומר הנך בני יאיר עיני ישראל". ויעצום החכם עיניו ויאמר "אם יתן לי אלוהים בן זכר והיה לי לימיני ובתיתי לו לחם אקדיש לו את חיי ואחנכו בדרך ה' כאשר הלכו אבותיו לפניו והיה כל רכושי לו אקדיש עד אשר יצא שמו לקדוש וינהיג את קהילות ישראל".
ויען המלאך "אם כה חפצה נפשך בבן זכר יען אשר שמרת את מצוות השם יתן לך האל ברכתו ולשנה הבאה תתברך בפרי בטן". שמח החסיד שמחה גדולה וסיפר הדבר לאשתו ותצעק צעקה גדולה כי לבשורה יחשב הדבר וישתגלו שניהם יחדיו ויהי לקול גדול.
ויהי כעבור שנה, קול צהלה בבית הרב, אשת הדיין הולידה בן לזקוניו ותרעש כל העיר ובבית הרב נעשה משתה גדול ותהי השמחה רבה.
קיים החכם כל אשר הבטיח למלאך ולא חסך מכספו ושכר את מיטב המלמדים אשר בעיר למען יחנכו את בנו בדרך התורה והליטאיות, ויהי הנער את אביו ויעבור את כל מחנכיו עד כי משכו ידיהם מן הנער ויאמרו מצא לו מלמד אחר יען אשר איננו יכולים ללמדו כי חכם הוא ממנו. וישמח האב שמחה גדולה בראותו כי בנו אשר נולד לו לעת זקנתו עושה חיל ויגע בלימודו ויקרא לבנו ויאמר, בני יקירי ידעתי כי לגדולות יעדך האל וכי עשוי אתה להיות גדול בישראל. הבה ואהיה לך למלמד וכל אשר ידעתי אעביר לך למען.... גדול בתורה.
שמח הבן על כי יוכל מעתה ללמוד עם אביו החכם ולמלא כרסו בתורה. שמח האב אף הוא בראותו את בנו הולך בדרך גדולים.
ויקץ החסיד.
והנה הוא במאה העשרים ויגלה לחרדתו כי השפה בה חלם היא... איך לומר, לא בתוקף. למעשה גם בן הזקונים מעולם לא היה קיים. אז כן, יש לו שש בנות אבל הן מסודרות לפי הסדר הכה הגיוני בן בת בת בת בת בת... ויש אפילו כמה בנים באמצע, אז הכל בסדר. טוב יש עוד עניין קטן, בדיוק הוא גילה השבוע שהבן שלו יצא בשאלה וזרק מאחוריו את הדבר הזה שהוא השקיע עליו ישיבה וכאלה אבל שטויות יש עוד בנים והם יכולים להיות בן הזקונים שהוא מרבה לחלום עליו.
אז שוב טוב, לא באמת. הרי ודאי שמדובר באבידה קשה בהשקעה מרובת שנים שירדה לטימיון (כן, קפצתי לחלום לרגע לקחת כמה מילים). אבל בכל זאת, זה הבן שלו והוא אוהב אותו, הוא לא מוכן לוותר עליו בקלות כזאת. אז עם כל הכאב הוא יתקשר אליו וינהל איתו שיחה מלאת אהבה בין אב לבנו במהלכה כמובן יזכיר לו מידי פעם כמה שהוא מהווה אכזבה, אבל בסך הכל יסביר לו שאני אוהב אותו. והאמא. הוא אפילו לא בטוח באיזה צד היא נמצאת. איפה היא בכלל?
***
לפני הרבה הרבה שנים בארץ רחוקה רחוקה, גרו מלך ומלכה. אבל בעיקר מלכה.
היה זה יום אפרורי וגשום כאשר ישבה המלכה על אדן החלון מנומנמת ושקועה במחשבות. לפתע שמעה ניגון מרוחק, "מהיכן מגיע הצליל הקסום הזה?" חשבה לעצמה וחיוך נמרח על לחייה. כך נמשך הצליל כל יום בשעת בין הערביים. מחשבות קסומות ריחפו בראשה כאשר שמעה את הניגון. "מוכרחה אני לבדוק את פשר הצליל" החליטה. "הנס" קראה המלכה "כן גבירתי" השיב המשרת. "קח אותי לגינה, חפצה נפשי באוויר צח". "כמובן גבירתי" השיב הנס בעודו כורע ומנשק את רגלי המלכה. יצאה המלכה והנס בעקבותיה לעבר הגינה.
פרחים אדמדמים וסגלגליים הקיפו את הגן וריחות בשמים נדפו מכל עבר באוויר הצח. ישבה לה המלכה על ספסל העץ "תיכף תגיע שעת בין הערביים" חשבה. "הנס התואיל להביא לי נעליים חדשות מהבית?" קראה. "מייד גבירתי" השיב בעודו מועד בריצתו לארמון.
השמש החילה לשקוע. צליל נשמע מאחוריי אחד השיחים. קמה המלכה ופסעה חרישית לעבר השיח. קולו של הצליל הלך והתגבר וכך גם חיוכה של המלכה. הו, חשבה לעצמה. אילו רק יכולתי להשיג לי צליל שכזה, הרי שהייתי המאושרת שבאדם. הסיטה המלכה את השיח והנה לנגד עיניה המשתאות עז ובידה חליל מעץ. תמהה המלכה, "מה משונה המחזה הזה. עז מנגנת? הנשמע כדבר הזה?!" "מה זה ביידיך?" שאלה המלכה. "חליל" השיבה העז. "ולשם מה צריכה את חליל?" "בכדי לרעות". "ומה צריכה את לרעות?"תמהה. "אדם". השיבה העז בפשטות. "אדם?" "אכן, המשיכה העז. רועת אדם בתפקידי הנני. מידי ערב כאשר מוציאים בני האנוש את ראשם מהחלון, מחללת אני להם בכדי שיבואו בעקבות הצליל.
"כה מסקרן" חשבה המלכה. "והיכן למדת לנגן צליל יפה שכזה?" "מאיש רועה צאן פשוט אשר הייתי בעדרו לפני זמן רב" חזרה המלכה לארמון וראשה מלא במחשבות. צליל כה ערב וקסום היתכן שבן אנוש מסוגל לנגן דבר כה יפה. באותו ערב גמלה החלטה בליבה. אגדל את בני להיות רועה צאן. אדם אשר מנגן צלילים כה מתוקים ודאי הינו המאושר מכל.
בערב ספרה המלכה למלך על החלטתה. "הרוצה את לעשות את בנינו רועה צאן פשוט? וכיצד חושבת את שימצא נסיכה כאשר צריך הסיפור להיגמר? הגיב המלך בזעם. "חשוב לי שיהיה מאושר יותר משיחיה עם נסיכה" רגזה המלכה וטרקה אחוריה את הדלת בעודה יוצאת בסערה.
בחוץ ובכן... כן. באסה. היא במדינה דמוקרטית נטולת ממלכה או ארמון והיא בכלל מתגוררת במושב נידח בצפון הארץ, והכי גרוע, היא בכלל לא מלכה. היא בסך הכל אמא לילד שגם לא ממש מתכנן להיות רועה צאן . הוא לא אשם כמובן. אוכלסיית רועי הצאן מזמן פשטה את הרגל ופינתה את מקומה לשאיפות אחרות. טיפה מתקדמות יותר. ומה הקטע עם אחותו בכלל, מה היא עושה איתו?
***
"בוקר טוב בל" שמעה מהמטבח את קולו של אחיה. "היי הנרי", קראה. חשבתי רבות על שיחתנו אמש.
הנרי הביט בה עיניה נראו לו עצובות. דמעה בודדת נשרה לה היישר לכפות רגליה היחפות. בל הישירה מבטה "אני לא בטוחה שכדאי שנעשה את זה" "על מה את מדברת? שאל. "אנחנו לא יכולים לחזור בנו עכשיו, זה מאוחר מידי! וחוץ מזה את בטוחה שכך רוצה את לבלות את חייך? בארמון בודדה לשארית חייך?" בל שתקה. "אני... פשוט... לא יכולה" הנרי ניגש לאחותו וניגב דמעה נוספת שנשרה לה במורד לחייה. הוא התבונן בה שוב היא נראתה חיוורת ומבוהלת. "את יכולה בל סמכי עלי, עד כה פעלת היטב אפילו מרגרט העוזרת לא יכלה שלא להתפעל מהצעדים המרשימים שעשית, היא ציינה זאת באזני אמש".
צלצול פעמון קטע את השיחה, "ההורים מגיעים" לחש הנרי. הדלת נפתחה ואל הטרקלין נכנסו ההורים האב דמות חסונה בעלת זקנקן קצר ומסודר. בתוך חיקו טמן ספר עב כרס. לצידו עומדת אשה לבושה פאה ושמלה מלכותית ארוכה עד לקצה כפות רגליה. "אני לא מבינה מה קורה פה הנרי?" נלחצה בל "אלו אינם ההורים, אלו בכלל הרב והמלכה מהסיפורים הקודמים". "ובכן", השיב הנרי "בל אחותי היקרה, כנראה שאת רק חולמת. הגיע הזמן להתעורר?" הוא חייך.
"לא" השיבה בל ועיניה הפסיקו לדמוע בפתאומיות. היא הביטה בו במבט חודר "הנרי הסיפור הזה כבר מאחורינו, אתה הוא זה שבאמת הוזה, אתה זה שצריך להתעורר".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
