היי חברים ,
יצרתי את הבלוג הזה כי הרגשתי שאני צריכה לשתף אתכם ברגשות שלי ואשמח אם גם אתם תשתפו אותי.
לבנתיים עד לתקופה מסוימת אשאר בעילום שם אבל אתם תעשו את הבחירות שלכם ותחליטו אם באלך לחשוף את עצמכם או לא :)
אני בת 18 , סיימתי עכשיו כיתה י"ב ובקרוב אני מתגייסת. עד כאן הכל נשמע רגיל נכון ? אז זהו .. אני לוקה בספינה ביפידיה ובחיי היום יום אני מתניידת בכסא גלגלים . מאז שאני זוכרת את עצמי .. מאז שאני זוכרת את עצמי אף פעם לא סבלתי מהצקות , חוסר חברים ותמיד הרגשתי שלמה עם עצמי ולא נתתי למגבלה שלי להוריד לי מהבטחון העצמי .
מה שכן , עד גיל 13-14 סוגשל הייתה לי רתיעה מהאוכלוסיה הזאת שנקראת "נכים" , לא אהבתי את המילה "נכה" לא אהבתי להגיד על עצמי שאני נכה , והתעלמתי לגמרי מזה שיש נכים שכן מציקים להם , שהם לא כמוני מצליחים להתאקלם , חשבתי לעצמי " בעיה שלהם , אם הם לא יודעים להתאקלם כנראה משהו בהם לא בסדר" עד שבגיל 13-14 משהו בתפיסה שלי השתנה , התחלתי להכיר אנשים כן נכים ואפילו התחלתי לסייע לאנשים במצב דומה שלי או אפילו יותר גרוע .. אני חונכת בתנועת נוער המסייעת לאנשים עם צרכים מיוחדים מזה כ-3 שנים . היום כן ישלי חברים עם מוגבלויות אבל עדיין , תמיד זה הרגיש לי יותר טבעי להתחבר לאנשים ללא מוגבלויות .. לא יודעת להסביר למה , ככה זה גם היום .
מה איתכם ? קל לכם להתחבר לאנשים עם מוגבלויות או שיותר קל לכם לאנשים ללא מוגבלויות ?
אני פונה לאנשים גם נכים וגם לא , אשמח לדעת מה אתם מרגישים ושתשתפו אותי ברגשות שלכם :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
