מספיק בנאדם (+שינוי קטן שלי)
מוניקה סקס
יום אחד הוא התעורר וראה שהוא מחזיק
את הפרח הכי יפה שהוא אי פעם ראה
הוא עצם את העניים כי הוא לא האמין
הוא פקח אותן שוב והיא עדיין הייתה
אז הוא קם לעשות קפה ולשטוף את הפנים
ומול המראה הוא אמר אני מקווה שאני
מספיק חכם בשביל לשמור
בשביל לקיים ולא לאבד
היא התעוררה ומולה ראתה
בן אדם שרואה את הפרח הכי יפה
היא עצמה את העניים היא פקחה אותן שוב
כמו ציפור מהססת על הסף של הכלוב
אז היא קמה לשים תקליט והמים רתחו
ובינה לבין עצמה היא חשבה אני מקווה שהוא
מספיק חכם בשביל לשמור
בשביל לקיים לא לאבד
מספיק בן אדם
לזכור לקיים לא לאבד
מספיק חכם בשביל לשמור
בשביל לקיים לא לאבד
מספיק בנאדם
לזכור לקיים לא לפחד
יום אחד הוא התעורר
ראה שהוא מחזיק את
הפרח הכי יפה שהוא אי פעם ראה
הוא עצם את העניים כי הוא לא האמין
הוא פקח אותן שוב והיא כבר לא הייתה...
החיים מטורפים. בעבר הם היו מוטרפים, היום בעיקר מטורפים.
קיצוניות זה שם המשחק? אין זמן לנשום. אין זמן לישון. אין זמן להנות. בקושי יש זמן לחשוב. לפחות במשך השבוע..
אתמול סבלתי. וסבלתי לא רק בגלל שסבלתי, אלא בגלל שהסבל מנע ממני לעשות את מה שתכננתי. לא הצלחתי להתרכז בשיעורים בכלל וכך יצא שכל מה שהכנתי לי לעשות ביום שבת עד אמצע הלילה... פשוט לא נעשה... אז היום יש לי כמה דברים שצריך לעשות דחוף דחוף דחוף! במקום זה אתמול ניסיתי (ולבסוף גם הצלחתי) להדחיק את הסבל בדרכים אחרות. אבל אז נכנס הסבל של רגשות האשמה- שלא עשיתי שיעורים. נו.. בקיצר... סיבוכיישן...
נקודות בכתיבה לא קשורה ולא שפויה:
סיימתי את אעידה לפני השינה. ספר מצויין!! עכשיו מחכה לי ספר באנגלית של הרלן קובן.
הלואי שגם לי היה זמן. לצאת. להכיר. לחיות. סוף סוף אני רוצה ולא יכול. אין זמן. אני חוזר על עצמי...
החלפתי צלצול בסלולרי. חח.. הוא משעשע אותי :)
אם יכאב לי, לנו, יותר מידי... למי אני אצלצל כשאני אצתרך לשמוע חיוך? באסה...
אלו החיים.... כמו חגיגה אשר אין לה סוף...
נועם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
