אז כמובן שהסכין מצאה את דרכה חזרה לליבי. ודוקא עכשיו.
וזה מוזר לחשוב על כך שרק לפני כמה חודשים היתה כזו העלבות ופגיעה ועלבון מצידך על כך שבחוסר התחשבות כה נורא העזתי לכתוב על מישהי שגרמה לי לחייך.
ואני, אני כן מכיר את המקום הזה. כמו שאת מכירה. וזה בסדר. מקווה שעכשיו את לפחות מבינה את המקום הזה שבאתי ממנו כשהחלטתי כן לכתוב. ומקווה שבראיה לאחור את סולחת ומבינה סוף סוף. זה המקום שלך כמו שזה המקום שלי. וזה בדיוק הסיבה שהוא קיים.
המוזר הוא שכבר הרבה זמן לא כתבתי. חלק כי לא היה לי זמן, חלק כי כשכן היה לי זמן לא היה לי מוזה.. אבל חלק גדול כי החלטתי לא לכתוב דברים שעלולים להתפרש לא נכון. לנסות לצנזר. אסור לעשות זאת, אבל עשיתי. צינזרתי. וזה לא אני.
מתוקה שלי. אהובתי (כן, עדיין. ולתמיד). כואב לי מאוד. קשה לי לחשוב על זה שיש לך אהבה חדשה. מישהו שיחבק אותך, ילטף אותך, יאהב אותך- אבל אני שמח שטוב לך. מקווה שהוא מכניס אור לחייך כמו שאני זכיתי לעשות לתקופה יפה ונפלאה. כמו שאת הכנסת אור ואהבה לחיי. מקווה שהוא מתאים לך יותר ממה שאנחנו התאמנו. מקווה שזה שהוא קיים בחייך לא מוריד מהקיום שלי בזכרונך ובליבך. תזכרי שכן הייתי טוב אליך. ושהיה לנו טוב יחד. טוב מאוד! (כתיבה בנקודות)
אני חייב לציין שזו ממש לא הפעם הראשונה שאקסית שלי מתחילה לצאת עם מישהו אחר. אבל את... אני באמת רוצה שיהיה לך טוב. יותר ממה שרציתי באמת עם הקודמות. (אל תעלבו לי, כן? אני יודע שאתן קוראות את זה.. רציתי בטובתכן, אבל... נו..) הסיבה לזה היא שלא עשית שום דבר, אפילו לא פסיק, במחשבה שזה יפגע בי. אני מאמין בלב שלם שבחיים בחיים לא רצית לפגוע בי! ואני מאמין שזה כך כי ככה זה אצלי. ואנחנו כל כך דומים בכל כך הרבה מובנים. ואני מכיר אותך. הלב שלך גדול וחם כמו השמש. אני אוהב את הלב הזה. אני אוהב. אותך.
ומה שיעשה אותי מאושר, אבל באמת, זה לדעת שאני עדיין חשוב לך. שאת עדיין חושבת עלי לפעמים ועדיין אוהבת אותי (לאו דוקא ככה. פשוט אהבה של זכרון ומקום ענק בלב שיהיה שמור לי לעולמים). אם כך הדבר, אז אנחנו באמת דומים שם בפנים. בבפנוחו. בלב. ואם כך הדבר, ואת זוכרת אותי באהבה גדולה, אז אני אוכל להיות לגמריי מאושר בשבילך. לא יודע למה זה חשוב לי כ"כ, באמת שלא.. וגם מפחד לדעת למקרה שזה לא כך, למרות שאני די בטוח שכן.
ואני, בלילות, בעיקר כשאני לבד וגם במקרים המועטים שלא, עדיין חושב עליך לעיתים. מדמיין את מגע ידך על גבי או על חזי. עוזר לי להרדם... הרוגע שהנוכחות המדהימה והאהובה שלך השרתה עלי. החום הזה שבקע ממך. שבקע מאיתנו.
לפני כמה חודשים התחלתי להדריך ביזמים צעירים. ויש שם בחור אחד, ילד בן 15 שמשתתף בקבוצה שכולן בנות חוץ ממנו. ילד גבוה, שחום ורחב. וממש ממש דומה לניר (נירוס). ורציתי לכתוב על זה אבל שכחתי. ואחת לשבוע הוא מעלה לי חיוך על הפנים כי הוא דומה לו לא רק מבחינה חיצונית, אלא גם קצת בהתנהגות. שקט, חייכן, מנסה לשחק אותה קשוח לפעמים אבל רך כמו חמאה מבפנים. נשמה טהורה.
את רוב הפוסט הזה כתבתי לפני כמה ימים.. אולי לפני שבוע.. לא זוכר. ועכשיו אני מסיים אותו. לא יודע למה לא העלתי אותו עד עכשיו. רציתי לקרוא אותו שוב. ושוב. והיום מישהו אמר לי שאני בשל להיות אבא, וישר חשבתי על איך, בעודי באמריקה, פירטתי לך לפרטי פרטים איך אנחנו נגדל את הילדים שלנו. ופשוט הסכמת עם כל מילה שאמרתי. אני? בשל ללהיות אבא? אני בשל כבר שנים!!
אבל האם אני בשל להמשיך הלאה באהבה? כי יש הטוענים שאני עדיין מאוהב. בך. ואני טוען שהם צודקים. אבל מי כמוך יודעת- אני כבר שנים רבות במצב תמידי של להיות מאוהב. התגברתי על אלינה כיצאתי עם שני, התגברתי על שני כשפגשתי את נמי. התגברתי על נמי כשללה נכנסה לחיי. ועליה- כשאת התחלת למלא את ימי במסנג'ר! האם אני מאוהב בך? כן. אבל אני חושב שאני בשל להכיר מישהי שתגרום לי להתגבר עליך. אולי יום אחד בקרוב היא תגיע. אולי היא כבר עברה בסביבה ופשוט לא היה לי זמן אליה. אולי...
(הבהרה: אני לא אוהב את המונח "להתגבר" כי הוא נותן קונוטציה שלילית. מתגברים הרי על מחלה או בעיה... ואת ממש לא זה ולא זה. וכנ"ל כל מי שאהבתי. אבל הכוונה מובנת אני מקווה. פשוט להמשיך לאהבה חדשה. כמוך)
בקיצר, לא יודע מה עוד לכתוב, אם בכלל. אז אני אסיים.
בהמון אהבה- כנה, אמיתית, וגדולה,
נועם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
